יום רביעי, 30 בדצמבר 2015

גם בורא פרי הגפן וגם שהכל, גם אשר יצר וגם יוצר (וגם בורא עצי בשמים)

מתי מברכים גם 'בורא פרי הגפן' וגם 'שהכל', גם 'אשר יצר' וגם ' יוצר', ולחלק מהמנהגים גם 'בורא עצי בשמים'? (תודה לאסף אזולאי על החידה)
תשובה:
שבע ברכות שבחופה ובשבעת ימי המשתה ('ברכת חתנים' בלשונו של הרמב"ם):
'בורא פרי הגפן'  (על היין)
'שהכל ברא לכבודו'
'אשר יצר את האדם בצלמו'
'יוצר האדם'
'בורא עצי בשמים' – לפי הרמב"ם נוהגים להביא הדס עם היין ולברך עליו אחר ברכת היין, וכן נוהגים התימנים הבלאדים. (הלכות אישות פרק י' הלכה ד' - תודה לרחמים שר שלום על התוספת)


יום שבת, 26 בדצמבר 2015

מתי מותר לאכול חלב וגיד הנשה?

מתי מותר לאכול חֵלֶב וגיד הנשה?
תשובה:
הפתרון לשתי החידות הוא אחד - מדובר בבן פְּקוּעָה - ולד שנמצא בבהמה אחר שנשחטה ונפקעה (נקרעה) בטנה. כפי שכתבתי בחידה על בן-פקועה, ולד כזה ניתר בשחיטת אמו ואינו טעון שחיטה. הגמרא לומדת שכאשר הולד ניתר בשחיטת אמו, גם החֵלֶב וגיד הנשה מותרים.
לגבי חֵלֶב יש מצב נוסף שהוא מותר באכילה - חֵלֶב של חיה (רק חֵלֶב של בהמה אסור באכילה).
הערות:
1 - כפי שכתבתי בחידה על בן-פקועה, לדעת ר' מאיר עובר בן תשעה חודשים (שכלו חודשיו) שנמצא חי אינו ניתר בשחיטת אמו ולגן גם החֵלֶב והגיד אסורים. הרמב"ם פוסק שגם לדעת חכמים החֵלֶב אסור, למרות שהוא ניתר בשחיטת אמו. גם השו"ע אומר שיש אוסרים, ואם הפריס על הקרקע, מכיוון שמדרבנן הוא טעון שחיטה, לכל הדעות חלבו אסור.
2 - בניגוד לחֵלֶב ולגיד שמותרים באכילה, דמו של בן-פקועה אסור.
מקורות:
חולין ע"ד:-ע"ה. , שו"ע יו"ד סימן ס"ד סעיף ב', סימן ס"ה סעיף ז', סימן ס"ו סעיף א', רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ז ה"ג, פ"ח ה"א, פ"ו ה"ה, אנציקלופדיה תלמודית "בן פקועה" כרך ג' עמ' ש"ע-שע"ב, "גיד הנשה" כרך ו' עמ' י-י"ב

יום שני, 21 בדצמבר 2015

בהמה טהורה שאחד האיברים שלה והחלב שלה אסור

1 - כיצד יתכן שבהמה טהורה, ללא שום פגם, מותרת אמנם באכילה, אבל אחד האיברים שלה אסור באכילה? (לא מדובר על חֵלֶב או גיד הנשה, אלא על איבר שבד"כ מותר באכילה).
2 - כיצד יתכן שבהמה טהורה מותרת באכילה לאחר שחיטתה, אבל בחייה החָלָב שלה אסור בשתייה?
תשובה:
הפתרון לשתי החידות הוא אחד - מדובר בעובר שהוציא יד או רגל לפני הלידה והחזירה. אותו אבר מוגדר כטרפה ואסור באכילה. גם החָלָב שלה (אם העובר נקבה) אסור, כי החלב מוגדר כתערובת של חלב בהמה טהורה שהתערב בחלב של בהמה טרפה.
המקור לדין זה הוא בגמרא (חולין ס"ח.), המשנה אומרת "בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו, מותר באכילה", וכתוב בגמרא "אמר רב יהודה אמר רב, ואבר עצמו אסור. מאי טעמא, דאמר קרא 'ובשר בשדה טרפה, לא תאכלו', כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו, נאסר". בפועל, יכול אותו ולד לחיות כמה שנים, אבל אותו אבר מוגדר כטרפה, ולכן לאחר שחיטתו אסור לאכול את אותו אבר.
הרמב"ם בהביאו הלכה זו כותב "עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו האבר לעולם, ... ואפילו החזיר אותו אבר למעי אמו ואח"כ נשחט או נולד הולד וחיה כמה שנים, הרי אותו האבר אסור משום טרפה" (הלכות מאכלות אסורות פ"ה ה"ט). מלשון הרמב"ם נראה לכאורה שדין זה נכון בין אם נשחטה האם והוציאו את העובר (בן פקועה) והעובר ניתר בשחיטת אמו, ובין אם נולד הולד והוא טעון שחיטה. אבל הכסף משנה מסביר שהרמב"ם מדבר רק בעובר שניתר בשחיטת אמו (בן פקועה), וקודם שחיטת האם הוציא העובר הוציא את האבר. במקרה כזה שחיטת האם פטרה את הולד משחיטה, ואותו אבר שהיה בחוץ לא ניתר בשחיטת אמו ולכן הוא אסור באכילה. (גם אם ישחטו אותו זה לא יעזור כי אין משמעות לשחיטה שלו). אבל אם האם לא נשחטה והעובר נולד, מכיוון שבמקרה כזה העובר טעון שחיטה, השחיטה שלו מתירה גם את האיבר שיצא קודם לידתו. כך כותב גם הרמ"א (יו"ד סימן י"ד סעיף ב').
לעיון נוסף נא לעיין באנציקלופדיה תלמודית "יוצא (לפני שחיטה)" כרך כ"ג עמ' רכ"ו. 

יום ראשון, 13 בדצמבר 2015

בהמה שאין צורך לשחוט אותה

כיצד יתכן שבהמה מותרת באכילה גם ללא שחיטה?
תשובה:
בן פְּקוּעָה - ולד שנמצא בבהמה אחר שנשחטה ונפקעה (נקרעה) בטנה.
מי ששחט בהמה מעוברת ומצא בה עובר בן שמונה חודשים (שלא כלו חודשיו), בין חי ובין מת, או עובר בן תשעה חודשים (שכלו חודשיו) מת, הרי הוא מותר באכילה לכל הדעות ואינו טעון שחיטה, שנאמר "וכל בהמה מפרסת פרסה ... בבהמה אותה תאכלו" (דברים י"ד ו'), דרשו חז"ל שגם בהמה שנמצאת בתוך בהמה מותרת באכילה.
ואם מצא בן תשעה חי, נחלקו תנאים - ר' מאיר אומר שטעון שחיטה ואינו ניתר בשחיטת אמו, ואילו חכמים אומרים שגם במקרה זה הוא ניתר בשחיטת אמו.
הלכה כחכמים שגם בן תשעה חי ניתר בשחיטת אמו ואינו טעון שחיטה.
לדעת ר' שמעון שזורי, הלכה זו גם נוהגת בפועל ללא הגבלת גיל ("אפילו בן חמש שנים וחורש בשדה, שחיטת אמו מטהרתו"). אבל לדעת חכמים, אם הולד הפריס על גבי הקרקע, הרי הוא טעון שחיטה מדרבנן (כדי שלא יבואו להחליף אותו בבהמה גמורה ויאכלוה ללא שחיטה). יש מסבירים שהפריס הכוונה שעמד על רגליו והלך, ויש מחמירים שאפילו רק עמד ולא הלך גם טעון שחיטה מדרבנן.
הלכה כחכמים שאם הפריס על רגליו טעון שחיטה מדרבנן.
מקורות:
חולין ע"ד. , שו"ע יו"ד י"ג, רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ה הלכה י"ג-י"ד, אנציקלופדיה תלמודית "בן פקועה" כרך ג' עמ' שס"ז

יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

שבעה שבועות - תפילות שונות

שבעה שבועות - תפילות שונות
במשך שבעה שבועות מתפללים באותו יום בשבוע תפילה שונה, וגם ביום שאחריו מתפללים בכל שבוע תפילה שונה. (תודה לעלי מרצבך על החידה)
תשובה:
תופעה זו מתרחשת בכל סוף שנה ובתחילת השנה שאחריה, ביום בשבוע שבו חל ב' ראש השנה וביום שאחריו.
להלן טבלה שמראה את התפילות השונות החל מתאריך כ"ד באלול (בסוף השנה הקודמת). הדברים המודגשים מראים את ההבדלים.

שבוע
תאריכים
תפילה יום 1
תפילה יום 2
1
כ"ד / כ"ה באלול
מוריד הטל
ותן ברכה / ברכנו
2
ב' / ג' בתשרי
ראש השנה
מוריד הטל
ותן ברכה / ברכנו
עשרת ימי תשובה
3
ט' / י' בתשרי
מוריד הטל
ותן ברכה / ברכנו
עשרת ימי תשובה
יום כיפור
4
ט"ז / י"ז בתשרי
מוריד הטל
ותן ברכה / ברכנו
יעלה ויבוא (חול המועד)
5
כ"ג / כ"ד בתשרי
משיב הרוח
ותן ברכה / ברכנו
6
ל' בתשרי / א' בחשון
משיב הרוח
ותן ברכה / ברכנו
יעלה ויבוא (ר"ח)
7
ז' / ח' במרחשון
משיב הרוח
טל ומטר / ברך עלינו

הערה:
בשנים שבהם ר"ה חל ביום ה', הטור השני בטבלה (יומיים אחרי ר"ה) חל בשבת. מכיוון שבשבת מדלגים על כל הברכות האמצעיות, התפילה בשבוע השביעי תהיה זהה לתפילה בשבוע החמישית, ולכן רק בטור הראשון (ב' ר"ה) תהיה תפילה שונה במשך שבעה שבועות, ואילו בטור השני תהיה תפילה שונה רק במשך ששה שבועות.

יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

קשר בין אברהם אבינו להמן הרשע ביחוס המשפחתי

קשר בין אברהם אבינו להמן הרשע ביחוס המשפחתי

איזה קשר יש בין אברהם אבינו ע"ה לבין המן הרשע לגבי "יחוס משפחתי" (להבדיל בין טהור לטמא)?

תשובה:

לשניהם הייתה אמא בשם אמתלאי. "ואמר רב חנן בר רבא אמר רב, אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו, אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי. וסימנך, טמא טמא, טהור טהור" (בבא בתרא צ"א.). מסביר רש"י שאם אתה רוצה סימן שלא להתבלבל בין שם אמו של אברהם לשם אמו של המן, שים לב שהמלה כרים פירושה כבשים (כמו שכתוב בשירת האזינו "עם חלב כרים ואילים (דברים ל"ב י"ד), והכבשים הם בעל חיים כשר. ואילו עורב הוא עוף טמא. (המשפט שכתוב בסוף החידה בסוגרים, מרמז לסימן של הגמרא).

אגב, בהמשך הגמרא מופיעים שמות של אמהות נוספות: "אמיה דדוד נצבת בת עדאל, אמיה דשמשון צללפונית, ואחתיה נשיין (לאחותו של שמשון קראו 'נשיין'). שמה של אמו של שמשון מופיע גם בתנ"ך בצורה מעט שונה "ושם אחותם הצללפוני" (דברי הימים א' ד' ג').

לדעת החיד"א יש סגולה בהזכרת שמה של אמו של אברהם אבינו "סגולה להולך לפני מלך או שר ומושל. יאמר שבעה עשר פעמים אַמַתְלָאִי בַּת כַּרְנְבוֹ, קודם שיעמוד לפניו" (עבודת הקודש, כף אחת - ט').

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

חידה לפרשת נח - בעד=נגד

חידה לפרשת נח - בעד=נגד

בעד=נגד (לפי רש"י)  (תודה ליחיאל ברונר על החידה)

תשובה:

על הפסוק בפרשה "ויסגר ה' בעדו" (בראשית ז' ט"ז) כותב רש"י: "הגין עליו שלא שברוהו. הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם. ופשוטו של מקרא: סגר כנגדו מן המים. וכן כל 'בעד' שבמקרא לשון 'כנגד' הוא".

דבר דומה אומר רש"י על הפסוק "כי עָצֹר עָצַר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך" (בראשית כ' י"ח). מסביר רשי "כנגד כל פתח".

 

יום רביעי, 14 באוקטובר 2015

פזר קשב

פז"ר קש"ב

מהו הסימן פז"ר קש"ב?

תשובה:

ר"ת של הדברים בהם חג שמיני עצרת נחשב כחג נפרד מחג הסוכות. המקור הוא בגמרא (סוכה מ"ח. ועוד)

 

פ' - פיס            בבית המקדש היה נהוג להטיל פיס (גורל) בין 24 משמרות הכהונה על קרבנות הרגלים. בחג הסוכות לא הטילו גורל, אלא חילקו את קורבנות החג בין כל המשמרות לפי סדר מסוים. בשמיני עצרת הטילו גורל כמו ביתר הרגלים.

ז' - זמן             אומרים ברכת שהחיינו כי זה חג עצמאי.

ר' - רגל             יש מספר פירושים. רש"י מסביר שלא יושבים בסוכה (סוכה מ"ח.). פירוש נוסף מובא ברש"י שאין שם חג הסוכות עליו (ר"ה ד:). (תוספות במקום מסביר שכוונת רש"י לומר שבתפילת "יעלה ויבא" מזכירים שמיני עצרת ולא סוכות). הר"ח והרי"ף מסבירים ששמיני עצרת דוחה את האבלות של השלושים.

ק' - קרבן          בחג הסוכות מקריבים פרים בסדר פוחת והולך, 14 כבשים ושני אלים. בשמיני עצרת פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים.

ש' - שיר           השיר שהלויים אומרים על הדוכן שונה מהשיר של חג הסוכות. בחג הסוכות אמרו מזמורים שקשורים למתנות עניים לפי הסימן הומבה"י (סוכה נ"ה.). בשמיני עצרת אומרים "למנצח על השמינית" (לפי מסכת סופרים).

ב' - ברכה         רש"י מסביר שהיו מברכים את המלך זכר לחנוכת הבית בימי שלמה המלך, שנאמר "ביום השמיני שִלַּח את העם ויברכו את המלך (מלכים א' ח' ס"ו) (ר"ה ד:). ר"ת מסביר רש"י שמזכירים שמיני עצרת ביעלה ויבא ובקידוש.

בניגוד לפז"ר קש"ב שבהם שמיני עצרת נחשב לרגל נפרד, לגבי תשלומין חג שמיני עצרת נחשב כחלק מחג הסוכות. כלומר, מי שלא הביא את קורבנות הרגל של חג הסוכות, יכול להביא את הקורבנות גם בחג שמיני עצרת.

יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

גנבך רקבש

גנב"ך רקב"ש

מהו הסימן 'גנב"ך רקב"ש'?

תשובה:

ר"ת של שתי קבוצות של סוכות שכשרות למרות שהיה אפשר לחשוב שאולי יהיו פסולות. המקור הוא בגמרא (סוכה ח:)

בקבוצה הראשונה יש סוגים שונים של אוכלוסיות שעבורם נבנתה הסוכה:

ג' - גוים

נ' - נשים

ב' - בהמה

כ' - כותים

בקבוצה השנייה יש סוגים שונים של בעלי מלאכה שבונים לעצמם סוכה לשימושם. (בסוגריים הסברו של רש"י)

ר' - רועים     (רועי צאן שבונים לעצמם סוכה בשדה להגן מפני השרב בזמן שמירת הצאן)

ק' - קייצים   (שומרי קציעות השטוחין בשדה לייבש. קציעות - פירות שרוצים לייבש)

ב' - בורגנין    (שומרי העיר)

ש' - שומרי פירות

הערות:

1 - בהמשך הגמרא מסבירה שלכל קבוצה יש יתרון וחסרון לעומת הקבוצה השנייה.

לקבוצת גנב"ך יש יתרון שמדובר בסוכות קבועות, לעומת רקב"ש שנודדים ממקום למקום בהתאם לצרכים שלהם וסותרים את הסוכה.

מצד שני, לקבוצת רקב"ש יש יתרון שמדובר באנשים בני חיוב (רש"י במקום מסביר שמדובר בישראלים שחייבים בסוכה).

2 - לגבי כותים, יש מחלוקת אם הם גירי אמת ונחשבים כיהודים או שהם התגיירו רק מפחד האריות שאכלו בהם, אבל המשיכו לעבוד את אלוהיהם ואינם נחשבים יהודים. ברור שהתנא כאן סובר שהם אינם יהודים כי הוא כולל אותם בקבוצה של קבוצות שאינם בני חיוב. וכך אכן מעיר תוספות במקום (ד"ה סוכת כותים).

3 - תנאי בסיסי שמודגש בגמרא כדי להכשיר את שתי הקבוצות הוא שהסוכה תהיה מסוככת כהלכתה, כלומר שהיא נעשתה לצל. מסביר רש"י במקום שהסוכה מסוככת יפה כדי שיהיה ניכר שהיא נעשתה לצל ולא לצניעות בלבד. ומוסיף רש"י שאמנם אין צורך שהסוכה תיבנה לשם מצוות החג, אבל צריך שהסוכה תיבנה לצל, כי זוהי מהותה של סוכה שהסכך מגן מפני השמש.

הזיו לך

הזי"ו ל"ך

מהו הסימן 'הזי"ו ל"ך'?

תשובה:

זהו הסימן של חלוקת העולים לתורה בקריאת פרשת האזינו.

הרחבה:

המקור לסימן זה הוא בגמרא (ראש השנה לא:). אמנם הגמרא מדברת על שירת הלויים בזמן הקרבת מוסף בשבת, אבל בהמשך הגמרא נאמר "כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין בבית הכנסת". כלומר גם חלוקת הפסוקים בקריאה של פרשת האזינו צריכה להיות לפי ראשי תיבות הזי"ו ל"ך. (חלוקה זו מתייחסת כמובן רק לששת העולים הראשונים. העולה השביעי קורא את המשך הפרשה לאחר סיום השירה החל מהפסוק "ויבא משה").

לגבי זיהוי הפסוקים לפי הר"ת רבו השיטות. להלן השיטות השונות לגבי כל אחת מהאותיות:

ה' – האזינו השמים (א')

ז' – זכור ימות עולם (ז')

י' – ימצאהו בארץ מדבר (י') / י-ה-ו-ה בדד ינחנו (י"ב) / ירכיבהו על במתי ארץ (י"ג)

ו' – וישמן ישרון ויבעט (ט"ו) / וירא י-ה-ו-ה וינאץ (י"ט) / ויאמר אסתירה פני מהם (כ')

ל' – לולי כעס אויב אגור (כ"ז) / לו חכמי ישכילו זאת (כ"ט)

כ' – כי מגפן סדום גפנם (ל"ב) / כי ידין ה' עמו (ל"ו) / כי אשא אל שמים ידי (מ')

להלן השיטות השונות לגבי צירוף האותיות:

מספר

שיטה

ה

ז

י

ו

ל

ך

1

מסכת סופרים (י"ב ח')

האזינו

זכור

ירכיבהו

וישמן

לו חכמו

כי ידין

2

רב פלטוי גאון

רמב"ם (תפילה י"ג ה')

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לו חכמו

כי אשא

3

רב האי גאון

האזינו

זכור

ימצאהו

וישמן

לולי

כי אשא

4

רבינו חננאל

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לו חכמו

כי ידין

5

רבינו חננאל

ע"פ ר' חיים פלטיאל

האזינו

זכור

ירכיבהו

ויאמר

לו חכמו

כי מגפן

6

רש"י (וורמיזא-ברלין)

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לולי

כי ידין

7

פרובנס

האזינו

זכור

ימצאהו

וישמן

לו חכמו

כי ידין

8

כ"י לונדון

האזינו

זכור

י-ה-ו-ה בדד

וירא ה'

לולי

כי ידין

9

שבלי הלקט

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לולי

כי אשא

הרחבה:

1 - המנהג המקובל כיום הוא כמנהג הרמב"ם (שיטה מס' 2).

2 - לגבי השיטה של מסכת סופרים, יש מי שכתב שזו הייתה החלוקה רק במקדש, אבל בקריאת התורה חלקו בצורה שונה, כי בין 'ירכיבהו' לבין 'וישמן' יש רק שני פסוקים, וכידוע כל עולה לתורה חייב לקרוא לפחות שלושה פסוקים (שו"ת דבר אברהם ח"א ל"ו).

3 - יש מי שכתב שאין מחלוקת בין הראשונים, כי אין קפידא באיזה פסוק יתחיל כל אחד מהעולים, ובלבד שראשי התיבות יתחילו באותיות הזי"ו ל"ך (שו"ת דבר אברהם ח"א ל"ו).

4 - יש שכתבו שהסימן הזי"ו ל"ך רומז לתוכנה של השירה שיש בה הבטחה לגאולה השלימה שאז יחזרו הזיו והזהר והכבוד והתפארת לעם ישראל כבראשונה (רבינו בחיי סוף פרשת האזינו).

5 - המידע שכתבתי נלקח מהאנציקלופדיה התלמודית, ממאמר של רחמים שר שלום ומטבלה שקיבלתי מגלעד הרשושנים.

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

פרשות בעלות שרש זהה / מנוגד / פרשה בנביאים / פרשות בי'ד החזקה

פרשות בעלות שרש זהה / מנוגד / פרשה בנביאים / פרשות בי"ד החזקה

א' - פרשות בעלות שרש זהה (8 זוגות ושתי שלישיות)

ב' - פרשות בעלות שרש מנוגד (2 כנגד 1; 2 כנגד 2; 1 כנגד 1; 1 כנגד 1 מצד אחד, ומול 2 מצד שני)

ג'  - פרשה בנביאים

ד' - פרשות בי"ד החזקה לרמב"ם (2 בעלי שם זהה ואחד בעל שרש זהה)

תשובה:

א' - לך-לך / וילך

       וירא / וארא / ראה

       חיי-שרה / ויחי

       ויצא / כי-תצא

       וישלח / בשלח / שלח

       בא / כי-תבא

       משפטים / שפטים

       תצוה / צו

       כי-תשא / נשא

       בחקתי / חקת

ב' - חיי-שרה / ויחי – אחרי מות

       ויצא / כי-תצא – בא / כי-תבא

       בראשית – מקץ

       וישב <– נצבים –> לך-לך / וילך

ג' -  שפטים

ד' - משפטים; שופטים; קדשים / קדושה

 

הערה: פרשת שפטים "מככבת" בשלושה חלקים של החידה