כיצד יתכן שבהמה מותרת באכילה גם ללא
שחיטה?
תשובה:
בן פְּקוּעָה - ולד שנמצא
בבהמה אחר שנשחטה ונפקעה (נקרעה) בטנה.
מי ששחט בהמה מעוברת ומצא בה עובר בן שמונה
חודשים (שלא כלו חודשיו), בין חי ובין מת, או עובר בן תשעה חודשים (שכלו חודשיו)
מת, הרי הוא מותר באכילה לכל הדעות ואינו טעון שחיטה, שנאמר "וכל בהמה
מפרסת פרסה ... בבהמה אותה תאכלו" (דברים י"ד ו'), דרשו
חז"ל שגם בהמה שנמצאת בתוך בהמה מותרת באכילה.
ואם מצא בן תשעה חי, נחלקו תנאים - ר' מאיר
אומר שטעון שחיטה ואינו ניתר בשחיטת אמו, ואילו חכמים אומרים שגם במקרה זה הוא
ניתר בשחיטת אמו.
הלכה כחכמים שגם בן תשעה חי ניתר בשחיטת
אמו ואינו טעון שחיטה.
לדעת ר' שמעון שזורי, הלכה זו גם נוהגת בפועל
ללא הגבלת גיל ("אפילו בן חמש שנים וחורש בשדה, שחיטת אמו מטהרתו"). אבל
לדעת חכמים, אם הולד הפריס על גבי הקרקע, הרי הוא טעון שחיטה מדרבנן (כדי שלא
יבואו להחליף אותו בבהמה גמורה ויאכלוה ללא שחיטה). יש מסבירים שהפריס הכוונה שעמד
על רגליו והלך, ויש מחמירים שאפילו רק עמד ולא הלך גם טעון שחיטה מדרבנן.
הלכה כחכמים שאם הפריס על רגליו טעון שחיטה
מדרבנן.
מקורות:
חולין ע"ד. ,
שו"ע יו"ד י"ג, רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ה הלכה
י"ג-י"ד, אנציקלופדיה תלמודית "בן פקועה" כרך ג' עמ'
שס"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה