אדם עובר עבירה וגורם לאדם אחר להתחייב מיתה

כיצד יתכן שאדם עובר עבירה וגורם לאדם אחר להתחייב מיתה?

הערות:

1 - לא מדובר על אדם שהעיד עדות שקר כנגד חבירו. (במקרה זה האדם שהעידו נגדו לא חייב מיתה מצד האמת.)

2 - לא מדובר על אדם שבא על אשת איש או עריות. (במקרה זה, גם האשה עברה בעצמה את העבירה, אם כי באופן פסיבי.)

3 - מדובר על חיוב מיתה בבית דין.

רמז 1:

האדם השני לא מתחייב מיתה רק בגלל המעשה של חבירו. הוא בעצמו עשה לפני כן איסור, אבל עדיין לא התחייב מיתה לפני האיסור שעשה חבירו.

רמז 2:

החידה קשורה ללאו של  מסית.

תשובה:

אדם שמסית את חבירו לעבוד כע"ז לו עצמו (למסית).

הסבר:

מי שמסית את חבירו לעבוד ע"ז חייב סקילה. בד"כ חיוב הסקילה הוא על עצם ההסתה ולא מותנה בכך שהמוסת אכן עבד ע"ז כתוצאה מההסתה. אולם לגבי אדם שהסית את חבירו לעבוד לו עצמו (למסית) נחלקו תנאים מה דינו. רבי מאיר מחייב (כמו כל מסית), ור' יהודה פוטר (סנהדרין סא.). מוסיפה הגמרא ואומרת, שאם המוסת אכן עבד, המסית חייב (וכמובן גם המוסת), אבל אם המוסת לא עבד, גם המסית פטור. מסבירה הגמרא שהסיבה שהמסית פטור, מפני שמלכתחילה לא מסתבר שהמוסת אכן יעבוד את המסית, כי הוא אומר לעצמו שחברו לא עדיף עליו ואין סיבה שהוא יעבוד את חבירו. בד"כ כאשר נחלקו ר' מאיר ור' יהודה, הלכה כר' יהודה, ולכן להלכה, המסית פטור מסקילה כל עוד המוסת לא עבד אותו. כך אכן פוסק הרמב"ם (הלכות ע"ז פ"ה ה"ה).

הערה: תוספות במקום (ד"ה "ומר סבר מסית לעצמו") מעלה אפשרות שאולי המחלוקת בגמרא בין ר"י לר"מ אינה לגבי על המסית אלא על המוסת. לפי הסבר זה, המסית חייב בכל מקרה על עצם הניסיון שלו להסית את חברו, ואילו לגבי הניסת שהביע הסכמה לעבוד את המסית נחלקו ר"י ור"מ. ר"מ מחייב סקילה על עצם הבעת ההסכמה, ואילו ר"י סובר שאין לייחס חשיבות להבעת ההסכמה כי הניסת רק לגלג על המסית (בניגוד למקרה שהמסית הסית לעבוד ע"ז, שבמקרה כזה הבעת ההסכמה היא קבלת הע"ז כאלוה).

הסבר זה מובא בתוספות כאפשרות שניה, אבל בהסברו הראשון מסביר תוספות לפי ההסבר שהבאתי, וכך כאמור גם פוסק הרמב"ם.

פרשה ללא הקדמות

בד"כ קוראים כל פרשה תחילה במנחה של שבת, אח"כ בשני ובחמישי, ורק אח"כ קוראים אותה בשבת. יש פרשה שלפעמים לא קוראים אותה לא במנחה של שבת ולא  בשני בחמישי. (תודה לרב יעקב ליבי על החידה).

הבהרה לחידה:

לא מדובר על שבת שבה קוראים שתי פרשות מחוברות ובשני וחמישי קוראים את תחילת הפרשה הראשונה בלבד, כי במקרה זה יש קריאה אחת שקוראים את תחילתה. מדובר על שבת שלא קוראים לפניה בכלל את הקריאה של השבת.

תשובה:

את פרשת בראשית מתחילים לקרוא רק לאחר שמחת תורה. אם שמחת תורה חלה ביום חמישי (או ביום שישי בחו"ל), לא קוראים אותה כלל לפני שבת.

הערה:

לכאורה אפשר לומר שזה לא לגמרי מדויק, כי בשמחת תורה, החתן תורה קורא את תחילת פרשת בראשית. אבל אני מתייחס רק לקריאה בשבת במנחה ובקריאת שני וחמישי שבהם קוראים רק את הפרשה הבאה. ובכלל, קריאת חתן בראשית היא רק מצד המנהג ולא מחוייבת כלל מעיקר הדין.

הפרשה שלא נשמעה

אדם הולך באופן קבוע לבית הכנסת בכל שבת, ובכ"ז הוא בדרך כלל מפספס שמיעה של אחת הפרשות בתורה. כיצד? (תודה לאריק הרץ על החידה).

הבהרות לחידה:

1 - לא מדובר על פרשת וילך שלפעמים נקראת לפני ר"ה ולפעמים אחרי ר"ה ולכן יתכן שבשנה קלנדרית מסוימת לא יקראו אותה בכלל ובשנה אחרת יקראו אותה פעמיים. (חידה זו כבר נשאלה בעבר תחת הכותרת הפרשה הנעלמת.)

2 - לא מדובר על אדם שעובר מבי"כ לבי"כ אחר עם מנהגי קריאה שונים. גם לא מדובר על אדם שעבר מחו"ל לא"י או להפך. האדם הולך לאותו בי"כ בכל שבת, ובכ"ז מפסיד כמעט תמיד שמיעה של אחת הפרשות.

תשובה:

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה היחידה שלא נקראת בשבת אלא בחג שמחת תורה. לפי הגדרת החידה "מיודעינו" הולך לבית הכנסת בכל שבת, ולכן בד"כ הוא לא יזכה לשמוע את קריאת פרשת וזאת הברכה, חוץ משנים שבהם שמחת תורה חל בשבת.

האם יש פטור מעונש בגלל "התיישנות"?

בד"כ אין בהלכה פטור מעונש בגלל "התיישנות". אדם שעבר עבירה יעמוד לדין גם אם חלפו שנים רבות מביצוע מעשה העבירה, ואם ימצא חייב הוא ייענש. אולם יש יוצא דופן אחד שבו לא יעמידו את עובר העבירה לדין לאחר פרק זמן מסוים. במה מדובר?

תשובה:

בן סורר ומורה

הסבר:

הגמרא אומרת שכל דינו של בן סורר ומורה מוגבל לתקופה מאד קצרה. מצד אחד אין אפשרות להעניש שום אדם לפני שהוא מביא שתי שערות (זהו השלב שהופך אותו למבוגר שחייב במצוות ובר-עונשין). מצד שני, דינו של בן סורר ומורה מוגבל עד שיקיף זקן התחתון (שלב בבשלות הגופנית שלו) או שלושה חודשים מבגרותו (המוקדם שבין השניים): "הקיף זקן אע"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג' חדשים אע"ג דלא הקיף" (סנהדרין סט.).

ומה קורה אם עשה את כל מעשיו לפני שהסתיימה התקופה ולא הוצא עדיין להורג? ובכן זה תלוי. אם עדיין לא נגמר דינו ובינתיים הסתיימה התקופה, הוא פטור מעונש ולא מעמידים אותו כלל לדין. לעומת זאת, אם כבר נגמר דינו לפני שהסתיימה התקופה, ניתן להוציא אותו להורג גם אם חלפו שנים רבות. "ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב." (סנהדרין עא:), וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ז ה"ט), ומוסיף הסבר מדוע אם נגמר דינו הוא נהרג: "שכל מי שנגמר דינו הרי הוא כהרוג, אין לו דם".

איזו מצוה ניתן לקיים רק ביום רביעי או חמישי?

1 - איזו מצוה ניתן לקיים רק ביום רביעי או חמישי?

2 - איזו ברכה ניתן לברך רק ביום רביעי? (את הברכה הזו מברכים במספר מצבים. אחד המצבים שבהם מברכים את הברכה, יכול להיות רק ביום רביעי).

תשובה:

1 - עירוב תבשילין

2 - ברכת החמה

הסבר:

1 - עירוב תבשילין עושים בערב חג, כאשר החג שצמוד לשבת מלפניה. אם החג חל ביום שישי, עושים עירוב ביום חמישי. אם החג חל בימים חמישי ושישי (ר"ה או יו"ט שני של גלויות) עושים את העירוב ביום רביעי.

2 - את ברכת החמה  מברכים כאשר השמש וכדור הארץ נמצאים במקום הזהה למקום בו היו בזמן שנבראו. מצב זה חוזר על עצמו פעם ב-28 שנה ביום רביעי. הברכה שמברכים היא "עושה מעשה בראשית". ברכה זו מברכים גם על ראיית ברק או תופעות טבע לא רגילות.

הערה: ברכת החמה מבוססת על בסיס הנחה שאורכה של שנת החמה הוא ¼365 ימים. חשבון זה הוא על פי "תקופת שמואל". (חשבון זה מקביל ללוח היוליאני שנהג בעבר בלוח הלועזי). אלא שלהלכה נקבעה "תקופת רב אדא" ולפיה בנוי הלוח שלנו כיום. (חשבון זה מקבילה ללוח הגרגוריאני שנוהג היום בלוח הלועזי). חשבון זה הוא הקרוב יותר לאורך השנה הידוע היום במדע. לפי זה, היחס בין כדור הארץ לשמש בזמן ברכת הלבנה שונה ממצבם בזמן הבריאה. בכ"ז נקבע בהלכה לברך את ברכת הלבנה לפי תקופת שמואל כי חשבון זה הוא פשוט יותר. להרחבה בנושא כאן וכאן.

 

בן שאיננו ראשון, ובכ"ז חייב בפדיון

כיצד יתכן שאשה ילדה פעם אחת ילד בריא ושלם. כעת היא יולדת פעם נוספת ומתברר שצריך לפדות אותו. (יש שתי אפשרויות, אבל בשתיהן מדובר במחלוקת ובשתיהן ההלכה שלא צריך לפדות אותו).

תשובה:

1 - הבן הראשון נולד בניתוח קיסרי ('יוצא דופן' בלשון הגמרא, כלומר הוא יצא דרך דופן הרחם).

2 - אשה גויה שילדה והתגיירה וילדה שוב לאחר שהתגיירה (או שפחה שילדה והשתחררה ואח"כ ילדה שוב).

הסבר:

1 - כפי שכתבתי בחידה הקודמת יוצא דופן אינו קדוש בבכורה, אלא שיש מחלוקת לגבי הבן שנולד אחריו. לדעת רבי שמעון, הבא אחריו קדוש בבכורה וחייב בפדיון (בכורות מז:). ההלכה כת"ק שהתינוק השני פטור (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הט"ז).

2 - יש מחלוקת במשנה לגבי אשה שילדה בהיותה גויה או שפחה ואח"כ התגיירה או השתחררה וילדה שוב: "ר' יוסי הגלילי אומר בכור לכהן, שנאמר 'פטר רחם בישראל', עד שיפטרו רחם בישראל". ההלכה כת"ק שהוא פטור (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הי"ד).

בן ראשון שפטור מפדיון הבן

כיצד יתכן שאשה ישראלית, יולדת את בנה הראשון לאב ישראלי, ובכ"ז לא נערך "פדיון הבן"? (שתי אפשרויות)

תשובה:

1 - הבן נולד בניתוח קיסרי ('יוצא דופן' בלשון הגמרא, כלומר הוא יצא דרך דופן הרחם).

2 - לפני שנולד התינוק הזה, האשה הייתה בהריון וההיריון הסתיים בהפלה.

הסבר:

1 - מכיוון שכתוב בתורה "פטר רחם" לומדים חז"ל שרק תינוק שיצא דרך פתח הרחם חייב בפדיון. לגבי התינוק שנולד אחריו יש מחלוקת במשנה (בכורות מז:). לדעת ת"ק גם השני פטור. לדעת רבי שמעון, השני חייב. ההלכה כת"ק שפטור (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הט"ז).

2 - הנפל כבר פתח את הרחם ולכן התינוק שנולד אחריו פטור מפדיון. לא כל הפלה פוטרת מפדיון. הכלל הוא: כל נפל שאמו טמאה לידה, הבא אחריו פטור מפדיון, וכל נפל שאין אמו טמאה לידה, הבא אחריו חייב בפדיון. (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הי"ד).

אדם אוכל בשר כשר וכתוצאה מכך הוא מתחייב מיתה

1 - אדם אוכל בשר חולין כשר וכתוצאה מכך הוא מתחייב מיתה (בבי"ד).

2 - אם הוא יאכל את הבשר ביום כיפור הוא לא יהיה חייב מיתה.

תשובה:

בן סורר ומורה

הסבר:

1 - בן סורר ומורה שגנב כסף מאביו, ואח"כ קנה בכסף הזה בשר ויין ואכל אותם, חייב סקילה.

2 - יש מספר הגבלות לחיובו של בן סורר ומורה בסקילה. אחת ההגבלות היא שאם האכילה הייתה אכילת מצווה או אכילת עבירה, הוא איננו נהרג (אפילו אם מדובר במצווה מדרבנן או איסור מדרבנן). וכך לשון הרמב"ם: "... והייתה אכילת מצוה אפילו מדבריהם, או אכילת עבירה אפילו מדבריהם--הרי זה פטור:  שנאמר 'איננו שומע, בקולנו' - שאינו עובר באכילה זו, אלא על קולם; יצא זה שעבר בה על דברי תורה, או שאכלה בדבר מצוה" (הלכות ממרים ז ד).

שני אחים האחד כהן כשר והאחר חלל

שני אחים ביולוגיים מאב ואם, האחד כהן כשר והאחר חלל. כיצד יתכן? (יש שלושה פתרונות אפשריים.)

תשובה:

1 - כהן נשא אשה והיא ילדה בן. הבן כהן כשר. הבעל גירש את אשתו ואח"כ נשא אותה מחדש (באיסור) והיא ילדה בן נוסף. הבן השני הינו חלל.

2 - ההתחלה כנ"ל. לאחר לידת הבן הראשון, האשה זינתה (ברצון או באונס). הבעל המשיך לחיות אתה (באיסור) והיא ילדה בן נוסף. הבן השני הינו חלל. (תודה לזאב נחושתן על פתרון זה).

3 – כהן שבא על אשה שזקוקה ליבום, עבר על לאו ("לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר") ולכן האשה נעשית "זונה", אבל אם היא התעברה הולד כשר. אם הוא יבוא עליה פעם נוספת, הולד יהיה חלל. (תודה ליחזקאל ברנט על פתרון זה).

הערות:

1 - בניגוד לישראל (או לוי), שמקיים מצווה אם הוא מחזיר את גרושתו, לכהן אסור להחזיר את גרושתו (כמו שאסור לו לשאת סתם גרושה). מסיבה זו חכמים תיקנו לכהן גט מיוחד (שנקרא גט מקושר) שההכנה שלו נמשכת זמן רב כדי לתת לו זמן להתחרט בינתיים. לפרטים נוספים על גט מקושר אפשר לראות כאן וכאן. אפשר גם לראות סרטונים כאן וכאן.

2 - בניגוד לאשת ישראל שנאסרת על בעלה רק אם נבעלה ברצון, אשת כהן נאסרת על בעלה גם אם נבעלה באונס.

3 - כהן שבא על אשה שאסורה לו באיסור שאינו מיוחד דווקא לכהנים והיא ילדה, הבן אינו חלל. רק כהן שבא על אשה שאסורה לו באיסור כהונה, הבן חלל. ("איזו היא חללה: זו שנולדה מאיסורי כהונה" - רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יט הלכה א)

4 - כל אשה שנבעלה באיסור שאינו מיוחד לכהנים, נעשית זונה, בין אם נבעלה לכהן או לישראל. ("זונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו איסור השווה בכול" - רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יח הלכה א). כעת האיסור שלה הוא כבר איסור שמיוחד לכהנים, ולכן אם יבוא עליה כהן, הולד יהיה חלל. ("כוהן הבא על ערווה מן העריות חוץ מנידה, או על אחת מחייבי לאוין השווין בכול - עשה אותה זונה. חזר ובא עליה ביאה שנייה, נעשית חללה, וזרעו ממנה חללים. לפיכך כוהן שבא על זקוקה ליבם, ונתעברה מביאה ראשונה, הוולד כשר, לפי שאינה מאיסורי כהונה, ונעשית זונה. חזר ובא עליה ביאה שנייה  ונתעברה וילדה - היא חללה וולדה חלל, לפי שהיא מאיסורי כהונה" - רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יט הלכה ג-ד).

שני אחים האחד ישראל והאחר לוי (או כהן??)

שני אחים ביולוגיים מאב ואם, האחד ישראל והאחר לוי (או כהן ??). כיצד יתכן?

תשובה:

מדובר על מצב שבו לוי בא על גויה והיא התעברה. בזמן שהיא הייתה מעוברת היא התגיירה ואח"כ היא ילדה בן. מכיוון שהיא התעברה כאשר היא לא הייתה יהודייה, הבן שנולד לא נחשב מבחינה הלכתית כבן של אביו הביולוגי ולכן הוא ישראל. לאחר מכן האבא נשא את הגיורת והיא ילדה בן נוסף. הבן השני מתייחס לאביו ולכן הוא לוי.

אפשרי גם שהאשה התגיירה לאחר שהבן הראשון נולד, וגם הוא התגייר.

לכאורה יכול להיות מצב דומה גם לגבי כהן, אלא שכאן יש בעיה: לכהן אסור לשאת גיורת. בד"כ בן שנולד לכהן מאשה שאסורה להינשא לכהן הוא חלל ולא נחשב כהן, אבל לגבי בן שנולד מגיורת יש מחלוקת. יש הסוברים שגם הוא חלל מהתורה, יש שסוברים שמהתורה הוא אינו חלל, אבל הוא חלל מדרבנן, ויש שסוברים שהוא אינו חלל כלל אפילו מדרבנן. לפי הדעה השלישית, הבן השני יהיה כהן. (להרחבה בנושא ניתן לעיין באנציקלופדיה תלמודית בערכים 'גיורת' 'זונה' ו'חלל').

הללויה * 3

באיזה מזמור בתהילים יש 3 פעמים את המילה 'הללויה'? (תודה לאליהוא שנון על החידה).

תשובה:

מזמור קל"ה

הערות:

 - המלה 'הללויה' נמצאת בתנ"ך אך ורק במזמורי תהילים. בד"כ היא מופיעה או כמלה ראשונה במזמור או כמלה אחרונה (או כשניהם). מזמור קל"ה הוא המזמור היחיד שבו מופיעה המלה  'הללויה' גם באמצע המזמור בתחילת פסוק ג', וזאת בנוסף למלה הראשונה ולמלה האחרונה.

 - הערה שקיבלתי מרחמים שר-שלום: "אבל יש לשים לב ש'הללו יה' הראשונה  מורכבת משתי מילים נפרדות והשתיים הבאות  מחוברות".

לפי המסורה כל 'הללויה' חד מילה לבד מהפסוק הנ"ל.

בספרי תהלים המצויים אין מציינים את הנוסח לפי המסורה הנ"ל. בתהלים של דעת מקרא וכן בתנך לפי כתב יד בן אשר מובא הנוסח לפי המסורה כנ"ל.

- מכיוון שאני מפיץ גם דיוקי תפילה ברצוני להדגיש שהמלה 'הללויה' תמיד מופרדת מיתר הפסוק ע"י פסיק. כלומר, כאשר היא מופיעה בתחילת הפסוק, יש אחריה פסיק, וכאשר היא מופיעה בסוף הפסוק, יש פסיק לפניה. בנוסף, באות ה"א האחרונה יש מפיק.