יום שישי, 24 בספטמבר 2021

מתי אומרים את התפילה של השביעי?

רק אם השביעי חל בשביעי, יאמרו את קטעי התפילה של השביעי (שהוא ד פעמים ז).

תודה לעזריאל ברגר על החידה.

רמז:

ד פעמים ז = כח, דהיינו כ"ח בחודש.

תשובה:

הסליחות של האשכנזים ליום השביעי

הסבר:

האשכנזים מתחילים לומר סליחות במוצ"ש הסמוך לר"ה. אם ר"ה חל ביום ב' או יום ג' מקדימים לשבוע הקודם. הסליחות ליום השביעי (לא כולל ער"ה) נאמרות רק כאשר ר"ה חל ביום ג'. מצב זה יקרה כאשר שביעי של פסח חל בשבת. התאריך של הסליחות ליום השביעי הוא בכ"ח (7*4) באלול.

הערה:

כידוע ישנו סימן לימי השבוע של החגים לפי ימי חג הפסח. הסימן הוא א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע. הסימן ג"ר קובע שר"ה (בשנה הבאה) יחול באותו יום בשבוע שבו חל ג' פסח. כלומר, אם ר"ה חל ביום ג', גם ג' פסח חל ביום ג', וממילא שביעי של פסח יחול בשבת.

יום שישי, 3 בספטמבר 2021

זכר לזכר

אנחנו מקיימים מצווה, כזכר למצווה, שהיא בעצמה זכר למעשה שהיה בעבר.

תודה לרב אבי כהנא על החידה.

רמז:

1 - אנחנו מקיימים בימינו מצווה שהיא זכר למצווה שנהגה בבית המקדש.

2 - התלמוד הירושלמי מסביר שהמצווה המקורית שנהגה בבית המקדש, היא זכר לאירוע מההיסטוריה של עם ישראל.

תשובה:

בחג הסוכות אנחנו מקיפים את בימת ביהכ"נ. בששת הימים הראשונים הקפה אחת ובהו"ר 7 הקפות.

ההקפות הן זכר להקפות שהקיפו את המזבח בימים אלו כמספר הזה.

ההקפות סביב המזבח הן זכר להקפות סביב יריחו שנערכו לפני נפילת חומותיה ושקיעתן ארצה.

מקורות:

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה כג

בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּלוּלְבֵיהֶן בִּידֵיהֶן פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִין "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא", אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לְהַנִּיחַ תֵּבָה בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַקִּיפִין אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.

 

ירושלמי סוכה פרק ד, הלכה ג (דף י"ט עמוד א)

אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. אמר רבי אחא זכר ליריחו.

יום שני, 22 בפברואר 2021

זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו

חידה שקיבלתי מיהודה גנוט. לחידה יש שתי גרסאות:

 

גירסה א

למר 'זבדו', ארבעה בנים. האחד 'זטו' השני 'בו' השלישי 'דד' והרביעי 'וביו'.

הם לא סינים הם לא צינים רק חבורה שמחה כזאת, אבל לצערם הם לא יכולים להתכנס יחד.

אפילו הראש של אביהם לא נמצא במקום אחד.

באופן קבוע יבוא רק אחד מהם בכל שנה, אנחנו אפילו יודעים מראש מי מהם.

אתם יודעים מה? כשמשיח יבוא לא נדע כמעט עד לרגע האחרון מי מהם יבוא השנה.

וזה יהיה הפתעה.

רק להזכירכם, מר 'זאגה' אויב מר שלו, טוב, נניח למר זאגה הוא עסוק בהכנות לפסח...

 

גירסה ב

מר 'זבדו' ומר 'זאגה' משוחחים שמחים.

זבדו: היי זאגה, הנה באתי, מה קורה?

זאגה: ברוך ה', אין לי זמן לפטפוטים אני עסוק בהכנות לפסח, רק תגיד לי מי מהבנים הבאת איתך השנה?

זבדו: אהה השנה האמת רציתי לבוא עם 'וביו' או 'בו' אך בסוף הם הלכו, 'דד' לא רצה לבוא, כך שבאתי עם 'זטו'...

זאגה: וואו, מה עשית לי?? איזה סיבוך. טוב, לפחות אני אישן טוב אחרי העבודה...

 

תשובה:

זבדו - אלו הם הימים בשבוע שבהם יחול לחול א' באדר/אדר שני.

'זטו' /  'בו' / 'דד' / 'וביו' - סימן להפסקות ברצף של ארבעת הפרשיות: האות הראשונה היא היום בשבוע בו חל ר"ח אדר (זבדו), והאותיות הבאות הם היום או הימים בחודש שבהם תהיה הפסקה.

זטו  - אם ראש חודש אדר חל ביום ז' (שבת), יש ההפסקה בט"ו באדר.

בו    - אם ראש חודש אדר חל ביום ב' בשבוע, יש הפסקה בו' באדר.

דד   - אם ראש חודש אדר חל ביום ד' בשבוע, יש הפסקה בד' באדר.

וביו  - אם ראש חודש אדר חל ביום ו' בשבוע, יש 2 הפסקות ב' באדר + ט"ז (י-ו) באדר.

 

 - הם לא יכולים להתכנס יחד - בכל שנה יהיה סימן אחר.

 - הראש של אביהם לא נמצא במקום אחד - יש 4 אפשרויות לר"ח.

 - אנחנו יודעים מראש מי מהם - מכיוון שהיום יש לוח קבוע, יודעים מראש מהו חל ר"ח ומהו הסימן של ההפסקה.

 - כשמשיח יבוא לא נדע מי מהם יבוא השנה - כאשר יתחדש קידוש החודש לפי המולד, לא נדע מראש מתי יחול ר"ח אדר.

 - 'זאגה' – הימים בשבוע בהם יחול ר"ח ניסן וגם חג הפסח.

 - באתי עם 'זטו'...      איזה סיבוך. טוב, לפחות אני אישן טוב אחרי העבודה...  - כאשר א' באדר חל בשבת, ערב פסח חל בשבת.  מצב זה יוצר הרבה סיבוכים בערב פסח, אבל מצד שני, אפשר לנוח לאחר כל ההכנות לפסח.

יום שישי, 18 בדצמבר 2020

מיהי הנעדרת ומתי היא מוזכרת?

חידה 1

בְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת

גְּבֶרֶת אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִירָחַיִם מַחְסֶרֶת

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת

 

חידה 2

בְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת

יֵש בָּהּ עַמֻּדִים וְגֻלַּת הַכֹּתֶרֶת

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִאֵינֶנָּה מַחְסֶרֶת

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת

 

תשובה:

חידה 1

הפטרת פרשת מקץ ("וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה")

הסבר:

בְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת - ברוב השנים פרשת מקץ נקראת בשבת חנוכה ולכן לא קוראים את ההפטרה שלה.

גְּבֶרֶת אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת - בהפטרת פרשת מקץ מסופר על משפט שלמה. אחת הנשים איננה דובר אמת.

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִירָחַיִם מַחְסֶרֶת - פרשת מקץ לא נקראת בשבת חנוכה בשנים שסימנם זחא ו-זחג, כלומר מתקיימים שני תנאים:

1 - ראש השנה (יום זִכְרוֹן תרועה) חל בשבת (זָכוֹר את יום השבת).

2 - השנה היא "חסרה", כלומר, שני החודשים (ירחים) חשון וכסלו חסרים.

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת - כאשר מתקיימים שני התנאים הנ"ל, פרשת מקץ לא נקראת בשבת, ואז זוכה הפטרת מקץ שיקראו אותה.

שתי הערות:

1 - המשפט " גְּבֶרֶת אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת " לקוח משני מקורות:

            א - הפיוט של ר' אברהם אבן עזרא 'צמאה נפשי'. באחד הבתים ר' אברהם מקונן על העובדה שלמרות שאנחנו דת האמת, הנוצרים והמוסלמים טוענים שהם דת האמת. הוא משתמש במשפט שלמה כאליגוריה:

רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת

שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת

לֹא כְּי בְנֵךְ הַמֵּת

וּבְנִי הֶחָי

ב - הפסוק "וַתְּהִי הָֽאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת" (ישעיהו נט טו) והגמרא בסנהדרין שבה ר' יהודה דורש את הפסוק הזה על התקופה לפני שהמשיח בא: "תניא, ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו ... והאמת נעדרת שנאמר 'ותהי האמת נעדרת' " (סנהדרין צז.).

2 - הסיבה שרק בשני התנאים האלו פרשת מקץ לא נקראת בחנוכה היא כי כאשר ר"ה חל בשבת, גם שמחת תורה חלה בשבת, ולכן פרשת בראשית, שנקראת בשבת הבאה, חלה בתאריך המאוחר ביותר האפשרי. בנוסף, כאשר חודש חשוון חסר, זה גורם לדחייה נוספת של הפרשות בהמשך. במצב הזה פרשת וישב חלה בכ"ו בכסלו (נר שני של חנוכה) ופרשת מקץ "נדחית" מחוץ לחנוכה. (באופן עקרוני זה היה יכול לקרות גם בשנה "כסדרה", אבל לעולם אין שנה שר"ה חל בשבת והיא כסדרה).

 

חידה 2

הפטרת שבת שניה של חנוכה ("וַיַּעַשׂ חִירֹום")

הסבר:

ְּבְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת - ברוב השנים יש רק שבת אחת בחנוכה ולכן לא קוראים את הפטרת שבת שניה של חנוכה.

יֵש בָּהּ עַמֻּדִים וְגֻלַּת הַכֹּתֶרֶת - בהפטרת שבת שניה של חנוכה מוזכרים עמודים וגולות הכותרות.

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִאֵינֶנָּה מַחְסֶרֶת - רק בשנים בהם היום הראשון של חנוכה חל בשבת יהיו שתי שבתות בחנוכה. המצב הזה קורה בשנים שסימנם זשג ו-זשה, כלומר מתקיימים שני תנאים:

1 - ראש השנה (יום זִכְרוֹן תרועה) חל בשבת (זָכוֹר את יום השבת).

2 - השנה היא "שלמה", כלומר, אף אחד משני החודשים חשון וכסלו איננו חסר.

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת - כאשר מתקיימים שני התנאים הנ"ל, היום הראשון של חנוכה חל בשבת, ואז יהיו שתי שבתות בחנוכה, והפטרת שבת שניה של חנוכה זוכה שיקראו אותה.

שתי הערות:

1 - את הפטרת  "וַיַּעַשׂ חִירֹום" קוראים גם בשבת פרשת ויקהל לפי מנהג האשכנזים או בפרשת פקודי לפי מנהג הספרדים.

2 - כפי שהסברתי בהערה לחידה 1, כאשר ר"ה חל בשבת וחודש חשוון חסר, פרשת וישב חלה בכ"ו בכסלו (נר שני של חנוכה). לעומת זאת, כאשר חודש חשוון מלא (שנה שלמה), פרשת וישב חלה בכ"ה בכסלו (נר ראשון של חנוכה) וממילא יש שתי שבתות בחנוכה.

פסוק שכל מילותיו (+ מילה נוספת בפסוק הסמוך) מסתיימותבאות "ם"

מהו הפסוק שכל מילותיו  (+ מילה נוספת בפסוק הסמוך) מסתיימות באות "ם"? (יש שתי תשובות)

תשובה:

1 - "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִֽים׃ גְּמַלִּים ..." (בראשית לב טו-טז) - סה"כ 9 מילים

2 - "... תְּמִימִֽם׃ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָֽם" (במדבר כט לב-לג - מוספי שביעי של סוכות) - סה"כ 8 מילים

הרחבה:

בעל הטורים (על הפסוק בבראשית) מוצא קשר בין שני הפסוקים:

"כל [התיבות של זה] הפסוק מסיים במ''ם. וכן פסוק 'ומנחתם ונסכיהם'. שבשביל הבהמות ששלח לעשו [והם תק''ן בהמות, ולא סמך על הבטחת הקב"ה, הוצרכו בניו להביא] תק"ן קרבנות בשנה, (וחוץ התמידים) כדמפרש בפרשת פנחס."

בעל הטורים מביא גם 2 הסברים נוספים מדוע כל המילים מסתיימים במ"ם:

 - "והם ח' ממי''ן, וכנגדם מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלוך מלך בישראל."

 - "ד''א, לכך מסיים הכל במ''ם, לפי שכל הבהמות ששלח לו היו בעלי מומים שלא יקריב מהם קרבן."

הערה:

במהדורה מבוארת של "בעל הטורים", מעיר הרב יעקב ק. רייניץ לגבי מספר הקרבנות:

כוונתו למוספין, שהם נוסף לתמידין. ועם זה רבים נתחבטו בחשבון תק"ן קרבנות שכתב רבינו. ומצאתי פשר דבר בטעמי מסורת למהר"ם מרוטנבורג (פרשת פנחס) שכתב דאין לכלול קרבנות שמיני עצרת שהם דורון ומנחה, וגם משמע כן, שהרי קודם שמיני עצרת נאמר הפסוק 'ומנחתם ונסכיהם'. ופירוש, שאז שלמו תק"ן הקרבנות. וכך הוא החשבון:

מוספי שבת ור"ח                                  : 236  (ר"ח : 11*12=132, שבת : 2*52=104,  132+104=236 צבי)

מוספי פסח וכבש הבא עם העומר        : 78  (פסח : 11*7=77 + כבש עם העומר=78 צבי)

מוספי עצרת ושתי הלחם                     : 24  (שבועות : 11, קרבנות שתי הלחם : 13, 11+13=24 צבי)

מוספי ר"ה                                           : 10

מוספי יוה"כ עם שני השעירים והאיל : 13

מוספי החג                                          : 189

סה"כ                                                : 550

יום שלישי, 19 במאי 2020

שני בשני

שני בשני

בין שלושים לכ"ח במ"טמונים

תשובה:

שני   - פסח שני

בשני - פסח שני חל בחודש אייר שהוא החודש השני

פסח שני חל ב-29 לעומר, כלומר, בין 30 לעומר לכ"ח (28) לעומר.

מ"טמונים - כינוי לימי ספירת העומר (מ"ט מונים, כלומר סופרים מ"ט ימים). ראו כאן:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%91%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D

 

יום שלישי, 12 בנובמבר 2019

חידות לפרשת לך לך

1 - פעל שמופיע בפרשה שלוש פעמים, באותו כתיב, אבל בכל פעם הניקוד שונה, השרש שונה (וכמובן המשמעות שונה).

2 - באחד עשר מקומות (תרתי משמע) בפרשה מופיעה התייחסות למשהו עתידי.

        הערה: לא מדובר על הבטחה, לא נבואה ולא בקשה, אלא על תיאור עובדתי.

תשובה:

1 - "וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (יג יח) - שרש ישב

     ַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ" - שורש שוב

     "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" (טו יא) - שרש נשב (כפי שכותב רש"י: "לשון נשיבה והפרחה")

2 -

א: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם" (יב ו) - אבן עזרא: "משה קראו כן, כי שכם לא היה בימי אברהם", רד"צ הופמן: "המקום שבו עתידה לשכון העיר שכם".

ב: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל" (יב ח) - בפרשת ויצא רואים שרק יעקב הוא זה שנתן לה שם זה: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (כח יט).

ג: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה" (יג י).

ד: "וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר" (יד ב) - בפרשת וירא כתוב שרק במהפכת סדום ניתן לה השם הזה: "וְהִיא מִצְעָר ... עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר" (יט כ+כב).

ה: "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח" (יד ג) - רש"י: "לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח".

ו: "וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר" (יד ו) - בפרשת וישלח כתוב: "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר" (לו ח). המקום נקרא כך על שמו של שעיר החורי (לו כ). אליפז, בנו של עשו, לקח לו לפילגש את תמנע, אחותו של לוטן, בנו של שעיר החורי (לו יב + לו כב). כלומר, שעיר החורי חי בזמנו של עשו. לכאורה נראה שבזמנו של אברהם המקום עדיין לא נקרא הר שעיר.

ז: "עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ" (יד ז) - רש"י: "על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להישפט על עסקי אותו העין".

ח: "וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי" (יד ז) - רש"י: "עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד".

ט: "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" (יד יד) - העיר דן קיבלה את שמה רק בזמן פסל מיכה. לפני כן היא נקרא לשם/ליש: "וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם"  (יהושע יט מז) / "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (שופטים יח כט).

י: "וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (יד טו) - רש"י: "אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם".

יא: "אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ" (יד יז) - רש"י, בפירושו השני, מביא מדרש אגדה: "שהושוו שם כל האומות והמליכו עליהם אברהם לנשיא אלהים ולקצין". כלומר, לפי המדרש, כאשר מלך סדום יצא לשם כדי לקבל את פניו של אברהם, עדיין לא נקרא המקום בשם זה.