מתי מותר לאכול חֵלֶב וגיד הנשה?
תשובה:
הפתרון לשתי החידות הוא אחד - מדובר בבן פְּקוּעָה - ולד שנמצא בבהמה אחר שנשחטה ונפקעה (נקרעה) בטנה. כפי שכתבתי בחידה על בן-פקועה, ולד כזה ניתר בשחיטת אמו ואינו טעון שחיטה. הגמרא לומדת שכאשר הולד ניתר בשחיטת אמו, גם החֵלֶב וגיד הנשה מותרים.
לגבי חֵלֶב יש מצב נוסף שהוא מותר באכילה - חֵלֶב של חיה (רק חֵלֶב של בהמה אסור באכילה).
הערות:
1 - כפי שכתבתי בחידה על בן-פקועה, לדעת ר' מאיר עובר בן תשעה חודשים (שכלו חודשיו) שנמצא חי אינו ניתר בשחיטת אמו ולגן גם החֵלֶב והגיד אסורים. הרמב"ם פוסק שגם לדעת חכמים החֵלֶב אסור, למרות שהוא ניתר בשחיטת אמו. גם השו"ע אומר שיש אוסרים, ואם הפריס על הקרקע, מכיוון שמדרבנן הוא טעון שחיטה, לכל הדעות חלבו אסור.
2 - בניגוד לחֵלֶב ולגיד שמותרים באכילה, דמו של בן-פקועה אסור.
מקורות:
חולין ע"ד:-ע"ה. , שו"ע יו"ד סימן ס"ד סעיף ב', סימן ס"ה סעיף ז', סימן ס"ו סעיף א', רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ז ה"ג, פ"ח ה"א, פ"ו ה"ה, אנציקלופדיה תלמודית "בן פקועה" כרך ג' עמ' ש"ע-שע"ב, "גיד הנשה" כרך ו' עמ' י-י"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה