יום רביעי, 5 בספטמבר 2018

אלו שלא נולדו ואלו שלא מתו

מיהם אלו שלא נולדו ומיהם אלו שלא מתו?
תשובה:
לא נולדו : אדם הראשון וחוה לא נולדו, אלא נבראו ע"י ה'
לא מתו  :
  - אליהו הנביא - אליהו לא מת, אלא עלה בסערה לשמים ע"י רכב אש וסוסי אש (מלכים ב ב יא).
  - חנוך בו ירד (אביו של מתושלח) - כתוב בתורה: "ואיננו כי לקח אותו אלוקים" (בראשית ה כד). נחלקו הדעות כיצד לפרש את הפסוק, וממילא בשאלה האם חנוך מת או נלקח חי. בתרגום אונקלוס יש שתי גרסאות: "ארי אמיתיה  ה' (כי המיתו ה')" או " ארי לא אמיתיה  ה' (כי לא המיתו ה')". רשי כותב: "מיהר הקב״ה וסילקו והמיתו קודם זמנו" (בפירושו לפסוק כב). אבן עזרא מפרש: "מת". רלב"ג כותב: "שהושמה נפשו בגן עדן" (בפירושו לפסוק כג). המלבי"ם כותב: "לוקח למרום כמדרגת אליהו ז"ל". בספר מדרש אגדה כתוב: "עלה לרקיע בדבר ה' וקרא אותו מטטרון". וכן יש דעות שונות במדרשים ובמפרשים לכאן ולכאן.
  - שרח (סרח) בת אשר - כתוב בתרגום יונתן ששרח בת אשר נלקחה בחייה לגן עדן (בראשית מו יז).
  - בנוסף לשלושה שהוזכרו לעיל, כתוב "תִּשְׁעָה נִכְנְסוּ בְּחַיֵּיהֶם בְּגַּן עֵדֶן. וְאֵלּוּ הֵן: חֲנוֹךְ בֶּן יֶרֶד, וֵאלִיָהוּ, וּמָשִׁיחַ (לא ברור לי למי הכוונה), וְאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר, וְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, וְיַעְבֵּץ בְּנוֹ שֶׁל רְבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, וּבִתְיָה בַת פַּרְעֹה, וְסֶרַח בַּת אֲשֶׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הוֹּצֵא מֶלֶךְ צוֹר, וְתַכְנִיס תַּחְתָּיו רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (עפ"י הגמ' בכתובות עז:)" (מסכת דרך ארץ זוטא א).
גם על יעקב אבינו נאמר בגמרא: "אמר ר' יוחנן, יעקב לא מת" (תענית ה ב). מפרש רש"י: "אלא חי הוא לעולם". רבינו בחיי מפרש: "נפשו של יעקב היה מרחפת על גופו תמיד לתוקף קדושתו" (בראשית מט, לג בפירוש שני). כלומר, נפשו עדין מחוברת אל גופו במידה מסויימת, שלא כדרך שאר המתים, שהנפש מתנתקת מן הגוף ניתוק גמור.

יום שני, 30 ביולי 2018

שטחים תמורת שלום

מידי פעם עולה לדיון בשיח הציבורי הרעיון של "שטחים תמורת שלום". יש בינינו כאלו ששוגים באשליית שווא, שאם רק נסגיר לאויבינו חלקים מארצנו הקדושה, מיד יפרוץ השלום. מתברר שהרעיון הזה איננו חדש. מי בתנ"ך הציע את הרעיון של "שטחים תמורת שלום"?

תשובה:

מלך בני עמון הציע ליפתח: " וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם. " (שופטים יא יג). כמובן שיפתח דחה את ההצעה. תגובתו הייתה: " וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה ... וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיָדוֹ. וַיַּכֵּם ... מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " (שופטים יא כט-לג).

 

יום שלישי, 24 ביולי 2018

ניקוד בגמרא

כידוע הטקסט של הגמרא לא מנוקד. היכן יש מקום בגמרא שבו מופיע ניקוד בגמרות המודפסות?

תשובה:

1 - במסכת זבחים דף סד עמ' ב, יש דיון לגבי הזאת הדם של חטאת העוף. את דם העוף מזים תחילה על המזבח מרחוק ואח"כ מצמידים את צוואר העוף לדופן המזבח ועושים מיצוי של שארית הדם. המשנה קובעת שאת הזאת הדם עושים בחלקו התחתון של המזבח. הגמרא מסבירה שלומדים את זה מהפסוק " וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת, עַל-קִיר הַמִּזְבֵּחַ, וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם, יִמָּצֵה אֶל-יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ " (ויקרא ה ט). מפסוק זה לומדים חז"ל שאת הדם מזים במקום שהדם מתמצה (נוזל מעצמו) ליסוד של המזבח, כלומר בחלק התחתון. שואלת הגמרא אולי נאמר שאת ההזאה עושים למעלה, והפסוק מלמד רק שאת המיצוי של שארית הדם עושים בחלק התחתון. עונה הגמרא: " מי כתיב יַמְצֶה? יִמָּצֵה כתיב דממילא משמע ". כלומר, אם הפסוק רק בא לומר שהמיצוי צריך להיות בחלק התחתון היה צריך להיות כתוב ַמְצֶה' (כלומר הכהן יעשה את המיצוי מעל היסוד). מכיוון שכתוב 'יִמָּצֵה', שפירושו יתמצה מעצמו, זה מלמד שגם ההזאה צריכה להיות בחלק התחתון, כדי שהדם יתמצה לאחר ההזאה לכיוון היסוד. מכיוון שבשתי המילים יַמְצֶה יִמָּצֵה הכתיב זהה, וההבדל הוא רק בניקוד, החליטו המדפיסים להוסיף ניקוד.

הערה:

בהגהות של שיטה מקובצת אות יב מופיעה ניקוד שונה: " מי כתיב יְמַצֵה " (במקום 'יַמְצֶה'), אבל הכוונה היא אותו דבר: הכהן יעשה מיצוי.

2 – במסכת ברכות דף י ע"א, מופיע הסיפור המפורסם על ר' מאיר ואשתו ברוריה. לר' מאיר היו שכנים שהציקו לו והוא התפלל שהם ימותו. אמרה לו ברוריה אשתו, מדוע אתה מתפלל שהם ימותו? האם אתה מסתמך על הפסוק " יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ " (תהילים קד לה)? " מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב (האם כתוב חוטאים? הרי כתוב חטאים)". ולכן אומרת ברוריה, אתה צריך להתפלל עליהם שהם יחזרו בתשובה. ר' מאיר התפלל שהם יחזרו בתשובה ואכן הם חזרו בתשובה. לכאורה דברי ברוריה קשים. הרי המילה 'חַטָּאִים' פירושה הוא 'חוטאים'. לכן מסביר רש"י: " קרי ביה חֲטאים ". כלומר, לפי רש"י אמנם הניקוד בפסוק הוא חַטָּאִים (עם פתח ודגש באות טי"ת), אבל לצורך הדרשה קוראים חֲטָאִים (עם חטף פתח וללא דגש) ואז הפירוש הוא שיפסקו החטאים, כי האנשים יחזרו בתשובה. כדי שנבין את דברי רש"י, רשמו המדפיסים את הסימן של החטף פתח. (תודה ליהונתן נוימן על התשובה הזו)

יום חמישי, 21 ביוני 2018

אירוע עתידי שמופיע בתורה

היכן בתורה יש התייחסות לאירוע עתידי שקרה לאחר חתימת התורה?

הערה: אין הכוונה לנבואה שמופיעה בלשון עתיד כדבר שיקרה, אלא לאירוע שמופיע בלשון עבר כדבר שכבר קרה.

כמו כן, אין הכוונה לתיאור מותו של משה (שקרה מיד לאחר שמשה חתם את התורה).

תשובה:

יש מספר תשובות, אולם רק אחת מהם היא חד-משמעית. יתר התשובות תלויות בפירוש הפסוק.

 - "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" (שמות טז לה)

כידוע, אכילת המן נמשכה עד הכניסה לארץ בימי יהושע, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁבּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלא הָיָה עוד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן" (יהושע ה יב).

 

 - "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו לא)

ישנה מחלוקת בין הפרשנים על איזו תקופה מדובר. מדברי רש"י נראה שהכוונה היא לשאול, שכן הוא כותב: "ובימי שאול כתוב: אין מלך באדום", כלומר, מדובר על משהו עתידי שכתוב בתורה. גם אבן עזרא בפירושו הראשון כותב "יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה". גם הרד"ק מסביר שמדובר על שאול.

הרשב"ם מקשה על פירוש זה שבספר יוסיפון מובאים 40 מלכים שמלכו עד שאול ודוד. לאור זאת מסביר הרשב"ם שהכוונה למשה שהושיע את ישראל. כלומר, מדובר במלכים שמלכו עד חתימת התורה ולא במשהו עתידי. גם אבן עזרא בפירושו השני אומר שמדובר במשה. גם הרמב"ן החזקוני והספורנו סוברים שמדובר על משה.

 

 - "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד  ...  וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם  ...  וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה" (במדבר כא א-ג)

ערד נמצאת בארץ ישראל המערבית ובנ"י כבשו אותה רק בימי יהושע (יהושע יב יד). מתי אם כן קיימו בנ"י את הנדר?

הרמב"ן אומר שהם התחילו לקיים כעת את הנדר בזה שהרגו אותם ונתנו אל שללם לאוצר בית ה', ואחרי הכניסה לארץ הם השלימו את קיום הנדר וכבשו את העיר והחרימו את שללה וקראו לה חרמה. לפי פירוש זה יש כאן תיאור עתידי. גם האברבנאל (בפירושו הראון) סובר כך.

לעומת זאת, האבן עזרא אומר שיש שתי מקומות בשם ערד, וכאן מדובר על עיר שנמצאת בעבר הירדן המזרחי ולא מדובר על אירוע עתידי. כך גם כתב האברבנאל בפירושו השני.

 

 - "וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ" (דברים ב יב)

הפסוק אומר שבני עשו כבשו את ארץ שעיר כמו שבנ"י כבשו את ארצם. לכאורה מדובר על כיבוש א"י בימי יהושע. ואכן לפי רש"י ורמב"ן מדובר על הכיבוש שנעשה ע"י יהושע. כך מסביר גם הנצי"ב.

לעומתם רס"ג מסביר שהכוונה למקצת הארץ שכבר נכבשה  ע"י משה. כך סוברים גם החזקוני, הרלב"ג הספורנו ועוד.

 

 - "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד י)

בפשטות יש כאן משהו עתידי שמוצב כקביעה עובדתית. אלא שלא מדובר על דבר שקרה, אלא על דבר שלא קרה. כמו כן, לא לכל הפירושים מדובר בעובדה עתידית. הספורנו כותב: "ובזה התבאר, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". כלומר, לא מדובר על קביעת עובדה, אלא כהוראה שנביא אינו רשאי לחדש דבר. גם המלבי"ם ורש"ר הירש כותב כנ"ל.

אור החיים כותב "ולא קם עד עתה. ואומרו עוד, פירוש ולא יקום עוד כמוהו". מדבריו משמע שיש כאן מצד אחד, התייחסות לעבר, שעד היום לא קם, ומצד שני, נבואה בלשון עתיד של יקום עוד נביא כמשה, ולא קביעת עובדה בלשון עבר.

יום ראשון, 10 ביוני 2018

שמות בתנ"ך שנתנו גם לזכר וגם לנקבה

שמות בתנ''ך שניתנו גם לזכר וגם לנקבה (תודה לאסף אזולאי על החידה ועל חלק מהפתרון הראשון)

תשובה:

יש מספר שמות. להלן הרשימה:

שם

מספר

מיקום

זכר/נקבה

הערה

אֲבִיָּה

1

דברי הימים א' ז ח

זכר

נכדו של בנימין - בנו של בכר

 

2

דברי הימים א' ב כד

נקבה

אשת חצרון (בן פרץ)

 

3

שמואל א' ח ב

זכר

בנו השני של שמואל הנביא

 

4

דברי הימים א' כד י

זכר

ראש בית אב של כוהנים בימי דוד

 

5

דברי הימים א' ג י

זכר

מלך יהודה - בנו של רחבעם

נקרא גם אֲבִיָּם (מלכים א' יד לא)

 

6

מלכים א' יד א

זכר

בנו של  ירבעם (הראשון)

 

7

דברי הימים ב' כט א

נקבה

אמו של חזקיהו

נקראת גם אֲבִי (מלכים ב' יח ב)

 

8

נחמיה י ח

זכר

מהכוהנים שעלו מבבל עם זרובבל

מְהֵיטַבְאֵל

1

בראשית לו לט

נקבה

אשת הדד מלך ארם

 

2

נחמיה ו י

זכר

זקנו של שמעיה, שונאו של נחמיה

מַעֲכָה

1

בראשית כב כד

זכר

בן נחור

 

2

שמואל ב' ג ג

נקבה

מנשי דוד - אמו של אבשלום

 

3

מלכים א' ב לט

זכר

אביו של אכיש מלך גת

נקרא גם מָעוֹךְ (שמואל א כז ב)

 

4

מלכים א' טו ב

נקבה

אמו של אֲבִיָּם (מלך יהודה)

 

5

דברי הימים א' ב מח

נקבה

פילגשו של כלב

 

6

דברי הימים א' ז טו-טז

נקבה

אשתו של מכיר (בן מנשה)

 

7

דברי הימים א יא מג

זכר

אביו של חנן, מגיבורי דוד

 

8

דברי הימים א' כז טז

זכר

אביו של שפטיהו, ראש בית אב בימי דוד

מִרְיָם

1

 

נקבה

אחות משה

 

2

דברי הימים א' ד יז

זכר

מזרע יהודה (לפי הרד"ק ולפי בעל המצודות מדובר בזכר)

עֵיפָה

1

בראשית כה ד

זכר

בן מדין

 

2

דברי הימים א' ב מו

נקבה

פילגשו של כלב

 

3

דברי הימים א' ב מז

זכר

בנו של יָהְדָּי (איש משבט יהודה)

תִּמְנָע

1

בראשית לו יב

נקבה

פילגשו של עשו

 

2

בראשית לו מ

זכר

מאלופי אדום

 

יום שישי, 2 בפברואר 2018

פטור מעונש בגלל שהנוגע בדבר לא הגיש תלונה

יש 2 עדים כשרים שמעידים שאדם עבר על איסור שחייבים עליו מיתה, אבל הוא נפטר מעונש כי הנוגע בדבר לא הגיש תלונה.

רמז:

כדי לחייב מיתה, יש צורך ששני נוגעים בדבר יגישו תלונה.

תשובה:

בן סורר ומורה

הסבר:

כתוב בתורה: "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ". (דברים כא יט)

על סמך פסוק זה אומרת המשנה: "היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיהו שניהם רוצים". (סנהדרין פרק ח משנה ד).

וכן פוסק הרמב"ם: "היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו אביו ואמו" (הלכות ממרים פ"ז ה"י).

אפילו אם אביו ואמו הביאו אותו לבית דין, אבל לפני שגמר דינו הם התחרטו הוא נפטר מעונש. כפי שכותב הרמב"ם: "ואם מחלו לו אביו ואמו קודם שיגמר דינו פטור" (שם ה"ח)