יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

גנבך רקבש

גנב"ך רקב"ש

מהו הסימן 'גנב"ך רקב"ש'?

תשובה:

ר"ת של שתי קבוצות של סוכות שכשרות למרות שהיה אפשר לחשוב שאולי יהיו פסולות. המקור הוא בגמרא (סוכה ח:)

בקבוצה הראשונה יש סוגים שונים של אוכלוסיות שעבורם נבנתה הסוכה:

ג' - גוים

נ' - נשים

ב' - בהמה

כ' - כותים

בקבוצה השנייה יש סוגים שונים של בעלי מלאכה שבונים לעצמם סוכה לשימושם. (בסוגריים הסברו של רש"י)

ר' - רועים     (רועי צאן שבונים לעצמם סוכה בשדה להגן מפני השרב בזמן שמירת הצאן)

ק' - קייצים   (שומרי קציעות השטוחין בשדה לייבש. קציעות - פירות שרוצים לייבש)

ב' - בורגנין    (שומרי העיר)

ש' - שומרי פירות

הערות:

1 - בהמשך הגמרא מסבירה שלכל קבוצה יש יתרון וחסרון לעומת הקבוצה השנייה.

לקבוצת גנב"ך יש יתרון שמדובר בסוכות קבועות, לעומת רקב"ש שנודדים ממקום למקום בהתאם לצרכים שלהם וסותרים את הסוכה.

מצד שני, לקבוצת רקב"ש יש יתרון שמדובר באנשים בני חיוב (רש"י במקום מסביר שמדובר בישראלים שחייבים בסוכה).

2 - לגבי כותים, יש מחלוקת אם הם גירי אמת ונחשבים כיהודים או שהם התגיירו רק מפחד האריות שאכלו בהם, אבל המשיכו לעבוד את אלוהיהם ואינם נחשבים יהודים. ברור שהתנא כאן סובר שהם אינם יהודים כי הוא כולל אותם בקבוצה של קבוצות שאינם בני חיוב. וכך אכן מעיר תוספות במקום (ד"ה סוכת כותים).

3 - תנאי בסיסי שמודגש בגמרא כדי להכשיר את שתי הקבוצות הוא שהסוכה תהיה מסוככת כהלכתה, כלומר שהיא נעשתה לצל. מסביר רש"י במקום שהסוכה מסוככת יפה כדי שיהיה ניכר שהיא נעשתה לצל ולא לצניעות בלבד. ומוסיף רש"י שאמנם אין צורך שהסוכה תיבנה לשם מצוות החג, אבל צריך שהסוכה תיבנה לצל, כי זוהי מהותה של סוכה שהסכך מגן מפני השמש.

הזיו לך

הזי"ו ל"ך

מהו הסימן 'הזי"ו ל"ך'?

תשובה:

זהו הסימן של חלוקת העולים לתורה בקריאת פרשת האזינו.

הרחבה:

המקור לסימן זה הוא בגמרא (ראש השנה לא:). אמנם הגמרא מדברת על שירת הלויים בזמן הקרבת מוסף בשבת, אבל בהמשך הגמרא נאמר "כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין בבית הכנסת". כלומר גם חלוקת הפסוקים בקריאה של פרשת האזינו צריכה להיות לפי ראשי תיבות הזי"ו ל"ך. (חלוקה זו מתייחסת כמובן רק לששת העולים הראשונים. העולה השביעי קורא את המשך הפרשה לאחר סיום השירה החל מהפסוק "ויבא משה").

לגבי זיהוי הפסוקים לפי הר"ת רבו השיטות. להלן השיטות השונות לגבי כל אחת מהאותיות:

ה' – האזינו השמים (א')

ז' – זכור ימות עולם (ז')

י' – ימצאהו בארץ מדבר (י') / י-ה-ו-ה בדד ינחנו (י"ב) / ירכיבהו על במתי ארץ (י"ג)

ו' – וישמן ישרון ויבעט (ט"ו) / וירא י-ה-ו-ה וינאץ (י"ט) / ויאמר אסתירה פני מהם (כ')

ל' – לולי כעס אויב אגור (כ"ז) / לו חכמי ישכילו זאת (כ"ט)

כ' – כי מגפן סדום גפנם (ל"ב) / כי ידין ה' עמו (ל"ו) / כי אשא אל שמים ידי (מ')

להלן השיטות השונות לגבי צירוף האותיות:

מספר

שיטה

ה

ז

י

ו

ל

ך

1

מסכת סופרים (י"ב ח')

האזינו

זכור

ירכיבהו

וישמן

לו חכמו

כי ידין

2

רב פלטוי גאון

רמב"ם (תפילה י"ג ה')

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לו חכמו

כי אשא

3

רב האי גאון

האזינו

זכור

ימצאהו

וישמן

לולי

כי אשא

4

רבינו חננאל

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לו חכמו

כי ידין

5

רבינו חננאל

ע"פ ר' חיים פלטיאל

האזינו

זכור

ירכיבהו

ויאמר

לו חכמו

כי מגפן

6

רש"י (וורמיזא-ברלין)

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לולי

כי ידין

7

פרובנס

האזינו

זכור

ימצאהו

וישמן

לו חכמו

כי ידין

8

כ"י לונדון

האזינו

זכור

י-ה-ו-ה בדד

וירא ה'

לולי

כי ידין

9

שבלי הלקט

האזינו

זכור

ירכיבהו

וירא ה'

לולי

כי אשא

הרחבה:

1 - המנהג המקובל כיום הוא כמנהג הרמב"ם (שיטה מס' 2).

2 - לגבי השיטה של מסכת סופרים, יש מי שכתב שזו הייתה החלוקה רק במקדש, אבל בקריאת התורה חלקו בצורה שונה, כי בין 'ירכיבהו' לבין 'וישמן' יש רק שני פסוקים, וכידוע כל עולה לתורה חייב לקרוא לפחות שלושה פסוקים (שו"ת דבר אברהם ח"א ל"ו).

3 - יש מי שכתב שאין מחלוקת בין הראשונים, כי אין קפידא באיזה פסוק יתחיל כל אחד מהעולים, ובלבד שראשי התיבות יתחילו באותיות הזי"ו ל"ך (שו"ת דבר אברהם ח"א ל"ו).

4 - יש שכתבו שהסימן הזי"ו ל"ך רומז לתוכנה של השירה שיש בה הבטחה לגאולה השלימה שאז יחזרו הזיו והזהר והכבוד והתפארת לעם ישראל כבראשונה (רבינו בחיי סוף פרשת האזינו).

5 - המידע שכתבתי נלקח מהאנציקלופדיה התלמודית, ממאמר של רחמים שר שלום ומטבלה שקיבלתי מגלעד הרשושנים.

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

פרשות בעלות שרש זהה / מנוגד / פרשה בנביאים / פרשות בי'ד החזקה

פרשות בעלות שרש זהה / מנוגד / פרשה בנביאים / פרשות בי"ד החזקה

א' - פרשות בעלות שרש זהה (8 זוגות ושתי שלישיות)

ב' - פרשות בעלות שרש מנוגד (2 כנגד 1; 2 כנגד 2; 1 כנגד 1; 1 כנגד 1 מצד אחד, ומול 2 מצד שני)

ג'  - פרשה בנביאים

ד' - פרשות בי"ד החזקה לרמב"ם (2 בעלי שם זהה ואחד בעל שרש זהה)

תשובה:

א' - לך-לך / וילך

       וירא / וארא / ראה

       חיי-שרה / ויחי

       ויצא / כי-תצא

       וישלח / בשלח / שלח

       בא / כי-תבא

       משפטים / שפטים

       תצוה / צו

       כי-תשא / נשא

       בחקתי / חקת

ב' - חיי-שרה / ויחי – אחרי מות

       ויצא / כי-תצא – בא / כי-תבא

       בראשית – מקץ

       וישב <– נצבים –> לך-לך / וילך

ג' -  שפטים

ד' - משפטים; שופטים; קדשים / קדושה

 

הערה: פרשת שפטים "מככבת" בשלושה חלקים של החידה

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

מותר - אסור; אסור - מותר

מותר - אסור; אסור - מותר

ראובן סבור שמותר לעשות פעולה מסויימת, ושמעון סבור שאסור.

למרבה הפלא, דווקא לראובן שסבור שהדבר מותר - אסור, ואילו לשמעון שסבור שהדבר אסור - מותר.

מדוע?

תשובה:

מדובר על דבר שמותר מצד עיקר הדין, אבל יש המחמירים שלא לעשותו.

ראובן יודע שהדבר מותר, ואעפ"כ נוהג להחמיר ולאסור, ולכן הדבר נאסר עליו מדין נדר.

שמעון, לעומתו, לא יודע שהדבר מותר ונמנע מלעשותו כי הוא חושב שהדבר אסור. כאשר יתברר לו שהדבר מותר, לא יהיה חייב להמשיך ולאסור את הדבר על עצמו. (כמובן שאם הוא ימשיך לנהוג להחמיר - הדבר יאסר גם עליו).

המקור לדין זה הוא בשו"ע יו"ד סימן רי"ד "דברים המותרים, והיודעים בהם שהן מותרים נהגו בהם איסור, הוי כאילו קיבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בפניהם". בהמשך אומר השו"ע שאם הוא רוצה להפסיק לנהוג בחומרה זו, הוא יכול לעשות התרת נדרים. המלצת השו"ע היא "לפיכך, הרוצה לנהוג בקצת דרכים המותרים לסייג ופרישות, יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר. וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא, או בפעמים שירצה ולא לעולם".

ובהמשך מגביל השו"ע את ההלכה שהזכיר ומוסיף "אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא הוי כאילו קבלום בנדר."

הערות:

1 - דברים כמעט זהים מופיעים בטור באותו סימן.

2 - המקור לדברי הטור והשו"ע הוא מהגמרא "דברים המותרים, ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן, משום שנאמר לא יחל דברו. (נדרים פ"א:) ובדברי הר"ן במקום "ומכאן היה אומר ה"ר יהודה הכהן ז"ל, שאם נהג אדם שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בזמן מיוחד ושוב רוצה לשתות יין או לאכול בשר באותו הזמן, צריך היתר" (כלומר, לעשות התרת נדרים).

3 - השו"ע מביא גם דעת המחמירים שסוברים שמי שנהג בטעות, מחוייב לעשות התרת נדרים כדי לנהוג היתר, ואילו מי שהחמיר בידיעה שהדבר מותר, אינו יכול לעשות התרת נדרים. אבל הוא מוסיף שהמנהג כדעה הראשונה.

יום שישי, 14 באוגוסט 2015

פרק ללא אתנחתא / פרק עם אתנחתא אחת / פרק שבחציו אין אתנחתא

פרק ללא אתנחתא / פרק עם אתנחתא אחת / פרק שבחציו אין אתנחתא

פרק בתנ"ך (בינוני) שאין בו אף פסוק עם הטעם אתנחתא/אתנח,

פרק (ארוך) שיש בו פסוק אחד בלבד עם אתנחתא,

ופרק (קצר) שבחצי ממנו יש אתנחתא ובחצי אין אתנחתא.

תשובה:

פרק ללא אתנחתא:                             איכה ה' ("זכר ה' מה היה לנו") - 22 פסוקים

פרק עם אתנחתא אחת:                       איכה ג' - ("אני הגבר ראה עני") - 66 פסוקים (22*3), רק בפסוק נ"ו ("קולי שמעת") יש אתנחתא.

פרק שבחציו יש אתנחתא ובחציו אין: תהלים קי"ז ("הללו את ה' כל גוים")  2 פסוקים, בפסוק א' יש אתנחתא ובפסוק ב' אין.

יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

חידה לפרשת ואתחנן - קשר בין הפסוק שמע ישראל ומצוות הקריאה בתורה

חידה לפרשת ואתחנן - קשר בין הפסוק "שמע ישראל" ומצוות הקריאה בתורה
מה הקשר בין הפסוק "שמע ישראל" ומצוות הקריאה בתורה?
תשובה:
מספרי האותיות של המילים השונות בפסוק, מקבילים לאפשרויות השונות של מספר העולים:
'שמע'               - שלושה עולים  : שבת במנחה, שני וחמישי, חנוכה, פורים ותענית ציבור
'ישראל'            - חמישה עולים : יום טוב
'י-ה-ו-ה'         - ארבעה עולים : ראש חודש וחול המועד
'אלהינו'            - ששה עולים   : יום כיפור
'י-ה-ו-ה אחד' - שבעה עולים  : שבת
הערה:
יש פסוק נוסף שגם בו מספרי האותיות מכוונים כנגד האפשרויות השונות של מספר העולים. בפסוק זה המספרים אפילו מסודרים בסדר עולה, ויש גם מילה נוספת שמרמזת לעולים לתורה. (תודה ליניב משני שהביא את זה לידיעתי)
"על גבי חרשו חרשים, האריכו למעניתם" (תהלים קכ"ט ג')
ע"ל        - עולים לתורה
גבי          - 3
חרשו      - 4
חרשים    - 5
האריכו    - 6
למעניתם - 7

יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

חידה לפרשת ואתחנן - איזה קשר יש בין הפרשה לתפילין?

חידה לפרשת ואתחנן - איזה קשר יש בין הפרשה לתפילין?

איזה קשר יש בין פרשת ואתחנן לתפילין (בנוסף לפרשת "שמע ישראל")?

תשובה:

כתוב בגמרא: "מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר, 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו' (ישעיה ס"ב ח'), בימינו - זו תורה ... ובזרוע עוזו - אלו תפילין ..." (ברכות ו.).

בהמשך הגמרא מפרטת ששה פסוקים שכתובים בתפילין של הקב"ה ואת החלוקה שלהם בארבעת הבתים של התפילין. שלושה מתוכם הם מהפרשה שלנו. (סה"כ חמישה הם מחומש דברים).

 

בית א' - "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו" (דברים ד' ז')

             "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה אשר אנכי נותן לפניכם היום" (דברים ד' ח')

בית ב' - "אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בה' ..." (דברים ל"ג כ"ט)

             "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ..." (דברי הימים א' י"ז כ"א)

בית ג' - "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסת, באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ..." (דברים ד' ל"ד)

בית ד' - "ולתתך עליון על כל העמים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ..." (דברים כ"ו י"ט)

הערה:

הגמרא מתייחסת לעובדה שכל הפסוקים עוסקים בשבחם של ישראל, ודנה בשאלה האם הקב"ה משתבח בשבחם של ישראל. בהקשר לכך מובא הפסוק: "את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים ..., וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ..." (דברים כ"ו י"ז-י"ח). "אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת העולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ".

כלומר, כנגד "ה' אחד" שמופיע בתפילין של עם ישראל (שכאמור, גם מופיע בפרשתנו), יש את "גוי אחד בארץ" שמופיע בתפילין של הקב"ה.