יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

חידה לפרשת וירא

זה התחיל בהליכה אל הבלתי נודע והסתיים בהליכה אל הבלתי נודע,

בשתי פרשות, בשתי הקצוות,

ובתווך שמונה נוספים.

מוזכרים בפרקי אבות וכולם עברו בהצלחה.

תשובה:

במסכת אבות נאמר: "עשרה נשיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם" (ה' ג').

הניסיון הראשון בתחילת פרשת לך-לך "לך לך מארצך ... אל הארץ אשר אראך" (י"ב א').

הניסיון האחרון בסוף פרשת וירא "קח נא את בנך ... ולך לך אל ארץ המוריה ... על אחד ההרים אשר אמר אליך" (כ"ב ב').

בין הניסיון הראשון והניסיון האחרון יש שמונה ניסיונות נוספים.

הרחבה:

1 - לגבי הרשימה של כל הניסיונות יש מספר שיטות?

הפסוק / הניסיון

רמב"ם

ברטנורא

השלכתו לכבשן האש באור כשדים ע"י נמרוד (מדרש)

--

1

"לך לך מארצך" (י"ב א')

1

2

"ויהי רעב בארץ" (י"ב י')

2

3

"ותֻקח האשה בית פרעה" (י"ב ט"ו)

3

4

המלחמה נגד ארבעת המלכים (י"ד י"ד-ט"ו)

4

5

לקיחת הגר לאשה (ט"ז א'-ג')

5

--

ברית בין הבתרים שבו ה' הראה לו שעבוד מלכויות (ט"ו)

--

6

ברית המילה (י"ז י'-י"א)

6

7

לקיחת שרה לבית אבימלך (כ' ב')

7

8

גירוש הגר (כ"א י'-י"ד)

8

--

גירוש ישמעאל (כנ"ל)

9

9

עקידת יצחק (כ"ב)

10

10

 

2 - הרמב"ם לא מנה את השלכת אברהם לכבשן האש כי הוא לא מפורש בתורה.

3 - לפי ברטרנורא, שמונה גם את השלכתו לכבשן האש, הניסיון של ההליכה לא"י איננו הניסיון הראשון.

יום שלישי, 30 באוגוסט 2016

שור שהיה מתכוון לחבירו

כתוב במשנה "שור שהיה מתכוון לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה ..." (בבא קמא פ"ה מ"ד).

ממשנה זו יש לכאורה קושיה על משפט מפורסם שאמר רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה.

מה המשפט שאמר אבן עזרא ומה הקושיה?

רמז:

הקושיה היא מהמילה "חבירו".

תשובה:

בפרשת משפטים כתוב: "וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ..." (שמות כ"א ל"ה). נשאלת השאלה למי מתכוונת התורה במילה 'רעהו'. או במילים אחרות, מיהו הרֵעַ ושל מי הוא רֵעַ?

בפשטות כוונת התורה היא שבעל השור הניזק הוא רעהו של בעל השור המזיק. כלומר, שור של איש, נגח שור של רעהו.

אלא שבן זוטא (פרשן קראי שקדם לאבא עזרא) פירש שהשור הניזק הוא רעהו של השור המזיק.

אבן עזרא דוחה בחריפות את פירושו של בן זוטא. תחילה הוא מוכיח מחלקו הראשון של הפסוק ששם חייבים לפרש שהכוונה היא שור של איש, ולכן, בצורה מקבילה צריכים לפרש בחלקו השני של הפסוק שהכוונה היא שור של רעהו. טענה שניה של אבן עזרא היא שהמושג רע לא תופס לגבי בעלי חיים (אלא רק לגבי בני אדם). טענה זו הוא כותב בלשון עוקצנית כלפי בן זוטא "ואין לשור רע, רק בן זוטא לבדו".

לכאורה מהמשנה שלנו קשה על אבן עזרא, שהרי המשנה אומרת "שור שהתכוון לחבירו", כלומר שהשור השני הוא חבירו של השור הראשון.

הערה:

אפשר אולי לתרץ שיש הבדל בין 'רע' לבין 'חבר'. המלה חבר באה במשמעות של חיבור.  חבר הוא מי שיש לו קשר כלשהו עם אחרים. קשר זה יכול להיות גם בן שני שוורים. רֵע, לעומת זאת, משמש לציון ידידות רצינית יותר ומרמז על קשר עמוק יותר שלא קיים אצל השור. (תודה לגלעד הרשושנים על התירוץ).

 

יום שלישי, 28 ביוני 2016

זוגות בפיוט אחד מי יודע

בפיוט "אחד מי יודע" יש 5 זוגות שקשורים אחד לשני.

4 מתוכם מספרים עוקבים (צמודים) ואחד לא במספרים עוקבים.

2 מתוכם הם בסדר שתואם את הסדר הטבעי וההגיוני, 2 מתוכם הם בסדר הפוך מהסדר הטבעי וההגיוני, ובאחד הזוגות אין משמעות לסדר.

תשובה:

שני לוחות הברית / עשרה דיבריא          : מספרים לא עוקבים - סדר טבעי (בשני הלוחות רשומים עשרת הדברות)

שלושה אבות / ארבע אמהות                  : מספרים עוקבים      - אין משמעות לסדר

חמישה חומשי תורה / שישה סדרי משנה: מספרים עוקבים      - סדר טבעי (קודם תורה שבכתב ואח"כ תורה שבע"פ)

שמונה ימי מילה / תשעה ירחי לידה        : מספרים עוקבים      - סדר הפוך (המילה באה אחרי הלידה)

אחד עשר כוכביא / שנים עשר שיבטיא    : מספרים עוקבים      - סדר הפוך (הכוכבים מייצגים את השבטים)

יום שני, 27 ביוני 2016

פלגס

מה זה 'פלגס' ומהם הדינים שלו?

תשובה:

כבש מתום שנה ללידתו, ועד תום שלושים יום בשנתו השניה (פרה פ"א מ"ג).

 

הערות:

כאשר כתוב בתורה שצריך להקריב 'כבש' הכוונה היא עד גיל שנה. כאשר כתוב 'איל' הכוונה היא למעלה מבן שנה וחודש. מבן שנה עד שנה וחודש הריהו קרוי 'פלגס'. בשלב זה הוא כבר יצא מגדר של 'כבש' אבל עדיין אינו 'איל' ולכן אינו כשר להקרבה לא בתור 'כבש' ולא בתור 'איל'. גם מי שנדר להביא לקרבן כבש או איל, והביא פלגס, לא יצא ידי חובתו, מפני שפלגס הוא בריה בפני עצמה. לעומת זאת אפשר להקריב פלגס בתור קורבן נדבה. במקרה כזה הבעלים צריך להביא נסכים של איל (חולין כ"ג:).

'פלגס' היא מילה יוונית, שמשמעה: נער מתבגר שיצא מימי הילדות ועדיין לא בא לכלל בחרות. ויש מבארים שהמילה "פלגס" גזורה מן הלשון: פלג גס, כלומר: חצי שיעור גדלות.

יום רביעי, 30 בדצמבר 2015

גם בורא פרי הגפן וגם שהכל, גם אשר יצר וגם יוצר (וגם בורא עצי בשמים)

מתי מברכים גם 'בורא פרי הגפן' וגם 'שהכל', גם 'אשר יצר' וגם ' יוצר', ולחלק מהמנהגים גם 'בורא עצי בשמים'? (תודה לאסף אזולאי על החידה)
תשובה:
שבע ברכות שבחופה ובשבעת ימי המשתה ('ברכת חתנים' בלשונו של הרמב"ם):
'בורא פרי הגפן'  (על היין)
'שהכל ברא לכבודו'
'אשר יצר את האדם בצלמו'
'יוצר האדם'
'בורא עצי בשמים' – לפי הרמב"ם נוהגים להביא הדס עם היין ולברך עליו אחר ברכת היין, וכן נוהגים התימנים הבלאדים. (הלכות אישות פרק י' הלכה ד' - תודה לרחמים שר שלום על התוספת)


יום שבת, 26 בדצמבר 2015

מתי מותר לאכול חלב וגיד הנשה?

מתי מותר לאכול חֵלֶב וגיד הנשה?
תשובה:
הפתרון לשתי החידות הוא אחד - מדובר בבן פְּקוּעָה - ולד שנמצא בבהמה אחר שנשחטה ונפקעה (נקרעה) בטנה. כפי שכתבתי בחידה על בן-פקועה, ולד כזה ניתר בשחיטת אמו ואינו טעון שחיטה. הגמרא לומדת שכאשר הולד ניתר בשחיטת אמו, גם החֵלֶב וגיד הנשה מותרים.
לגבי חֵלֶב יש מצב נוסף שהוא מותר באכילה - חֵלֶב של חיה (רק חֵלֶב של בהמה אסור באכילה).
הערות:
1 - כפי שכתבתי בחידה על בן-פקועה, לדעת ר' מאיר עובר בן תשעה חודשים (שכלו חודשיו) שנמצא חי אינו ניתר בשחיטת אמו ולגן גם החֵלֶב והגיד אסורים. הרמב"ם פוסק שגם לדעת חכמים החֵלֶב אסור, למרות שהוא ניתר בשחיטת אמו. גם השו"ע אומר שיש אוסרים, ואם הפריס על הקרקע, מכיוון שמדרבנן הוא טעון שחיטה, לכל הדעות חלבו אסור.
2 - בניגוד לחֵלֶב ולגיד שמותרים באכילה, דמו של בן-פקועה אסור.
מקורות:
חולין ע"ד:-ע"ה. , שו"ע יו"ד סימן ס"ד סעיף ב', סימן ס"ה סעיף ז', סימן ס"ו סעיף א', רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ז ה"ג, פ"ח ה"א, פ"ו ה"ה, אנציקלופדיה תלמודית "בן פקועה" כרך ג' עמ' ש"ע-שע"ב, "גיד הנשה" כרך ו' עמ' י-י"ב

יום שני, 21 בדצמבר 2015

בהמה טהורה שאחד האיברים שלה והחלב שלה אסור

1 - כיצד יתכן שבהמה טהורה, ללא שום פגם, מותרת אמנם באכילה, אבל אחד האיברים שלה אסור באכילה? (לא מדובר על חֵלֶב או גיד הנשה, אלא על איבר שבד"כ מותר באכילה).
2 - כיצד יתכן שבהמה טהורה מותרת באכילה לאחר שחיטתה, אבל בחייה החָלָב שלה אסור בשתייה?
תשובה:
הפתרון לשתי החידות הוא אחד - מדובר בעובר שהוציא יד או רגל לפני הלידה והחזירה. אותו אבר מוגדר כטרפה ואסור באכילה. גם החָלָב שלה (אם העובר נקבה) אסור, כי החלב מוגדר כתערובת של חלב בהמה טהורה שהתערב בחלב של בהמה טרפה.
המקור לדין זה הוא בגמרא (חולין ס"ח.), המשנה אומרת "בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו, מותר באכילה", וכתוב בגמרא "אמר רב יהודה אמר רב, ואבר עצמו אסור. מאי טעמא, דאמר קרא 'ובשר בשדה טרפה, לא תאכלו', כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו, נאסר". בפועל, יכול אותו ולד לחיות כמה שנים, אבל אותו אבר מוגדר כטרפה, ולכן לאחר שחיטתו אסור לאכול את אותו אבר.
הרמב"ם בהביאו הלכה זו כותב "עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו האבר לעולם, ... ואפילו החזיר אותו אבר למעי אמו ואח"כ נשחט או נולד הולד וחיה כמה שנים, הרי אותו האבר אסור משום טרפה" (הלכות מאכלות אסורות פ"ה ה"ט). מלשון הרמב"ם נראה לכאורה שדין זה נכון בין אם נשחטה האם והוציאו את העובר (בן פקועה) והעובר ניתר בשחיטת אמו, ובין אם נולד הולד והוא טעון שחיטה. אבל הכסף משנה מסביר שהרמב"ם מדבר רק בעובר שניתר בשחיטת אמו (בן פקועה), וקודם שחיטת האם הוציא העובר הוציא את האבר. במקרה כזה שחיטת האם פטרה את הולד משחיטה, ואותו אבר שהיה בחוץ לא ניתר בשחיטת אמו ולכן הוא אסור באכילה. (גם אם ישחטו אותו זה לא יעזור כי אין משמעות לשחיטה שלו). אבל אם האם לא נשחטה והעובר נולד, מכיוון שבמקרה כזה העובר טעון שחיטה, השחיטה שלו מתירה גם את האיבר שיצא קודם לידתו. כך כותב גם הרמ"א (יו"ד סימן י"ד סעיף ב').
לעיון נוסף נא לעיין באנציקלופדיה תלמודית "יוצא (לפני שחיטה)" כרך כ"ג עמ' רכ"ו.