מהו הפסוק שכל מילותיו (+ מילה נוספת בפסוק הסמוך) מסתיימות באות "ם"? (יש שתי תשובות)
תשובה:
1 - "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִֽים׃ גְּמַלִּים ..." (בראשית לב טו-טז) - סה"כ 9 מילים
2 - "... תְּמִימִֽם׃ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָֽם" (במדבר כט לב-לג - מוספי שביעי של סוכות) - סה"כ 8 מילים
הרחבה:
בעל הטורים (על הפסוק בבראשית) מוצא קשר בין שני הפסוקים:
"כל [התיבות של זה] הפסוק מסיים במ''ם. וכן פסוק 'ומנחתם ונסכיהם'. שבשביל הבהמות ששלח לעשו [והם תק''ן בהמות, ולא סמך על הבטחת הקב"ה, הוצרכו בניו להביא] תק"ן קרבנות בשנה, (וחוץ התמידים) כדמפרש בפרשת פנחס."
בעל הטורים מביא גם 2 הסברים נוספים מדוע כל המילים מסתיימים במ"ם:
- "והם ח' ממי''ן, וכנגדם מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלוך מלך בישראל."
- "ד''א, לכך מסיים הכל במ''ם, לפי שכל הבהמות ששלח לו היו בעלי מומים שלא יקריב מהם קרבן."
הערה:
במהדורה מבוארת של "בעל הטורים", מעיר הרב יעקב ק. רייניץ לגבי מספר הקרבנות:
כוונתו למוספין, שהם נוסף לתמידין. ועם זה רבים נתחבטו בחשבון תק"ן קרבנות שכתב רבינו. ומצאתי פשר דבר בטעמי מסורת למהר"ם מרוטנבורג (פרשת פנחס) שכתב דאין לכלול קרבנות שמיני עצרת שהם דורון ומנחה, וגם משמע כן, שהרי קודם שמיני עצרת נאמר הפסוק 'ומנחתם ונסכיהם'. ופירוש, שאז שלמו תק"ן הקרבנות. וכך הוא החשבון:
מוספי שבת ור"ח : 236 (ר"ח : 11*12=132, שבת : 2*52=104, 132+104=236 צבי)
מוספי פסח וכבש הבא עם העומר : 78 (פסח : 11*7=77 + כבש עם העומר=78 צבי)
מוספי עצרת ושתי הלחם : 24 (שבועות : 11, קרבנות שתי הלחם : 13, 11+13=24 צבי)
מוספי ר"ה : 10
מוספי יוה"כ עם שני השעירים והאיל : 13
מוספי החג : 189
סה"כ : 550
עיין שפתי כהן (מרדכי הכהן מצפת) :
השבמחק...וכן אמרו ז״ל שכל אותם הבהמות כלם היו טרפות ובעלי מומין, וכן אמר מן הבא בידו שלא היו באין לידו אלא בעלי מומין ולזה תמצא בכולם מ׳ עזים מאתים רחלים גמלים פרים עשרים עיירים...