מהו המקור למילה גלידה?

מהו המקור למילה גלידה?

תשובה:

המילה גלידא (באל"ף) מופיעה פעמיים בתרגום אונקלוס.

1 - "הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי" (בראשית לא מ). מתרגם אונקלוס: "הֲוֵיתִי בִימָמָא אֲכַלְנִי שַׁרְבָא וּגְלִידָא נָחֵית עֲלַי בְּלֵילְיָא וּנְדַד שִׁנְתִּי מֵעֵינָי".

2 - "וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל הָאָֽרֶץ" (שמות טז יד) . מתרגם אונקלוס: "וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַק מְקַלַף דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא".

 

הערה שקיבלתי מידידי יקי פריד, שבקי בשפה הערבית:

נראה לי שמקור המילה היא מערבית המילה ג'ליד הוא קרח/כפור וכדו'.

מה היה שמה של אשת לוי?

מה היה שמה של אשת לוי?

תשובה:

יש דעות שונות בנושא:

1 - אותה

בפרשת פנחס כתוב: "וְשֵׁ֣ם אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יֹוכֶ֨בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת אַהֲרֹן֙ וְאֶת מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם" (במדבר כו נט)

המשפט "אשר ילדה אותה ללוי" איננו מובן. לכאורה כוונת הפסוק שאשת לוי ילדה את יוכבד ללוי. אולם אם כך יש לשאול מדוע לא כתוב "אשר ילדה אשת לוי אותה"?

כתוב בספר "פענח רזא" (רבי ימחק בן יהודה הלוי): " אשר ילדה אותה ללוי, זהו מקרא קצר שרצונו לומר יוכבד בת לוי, אשר ילדה אותה אשתו ללוי, אבל קשה אותה ל"ל, וי"מ דאיתא במדרש כי אשתו של לוי אותה שמה. (והמופת לזה שבכל הספרים המדוייקים לא נמצא מפיק ה"א במילת אות"ה, גם טעם תביר שתחת אותה להכרית המלה ממילת לוי מוכיח כן)" (פענח רזא פנחס יט-כ).

וכן מביא גם בעל "תורה תמימה"., וכן גם            בדעת זקנים לבעלי התוספות.

2 - מילכה

כך כתוב בספר היובלים (אחד מהספרים החיצוניים) (https://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/34.htm): "ויהי כאשר אבד יוסף, ויקחו בני יעקב להם נשים. שם אשת ראובן עדה, שם אשת שמעון עדיבה הכנענית, שם אשת לוי מילכה, מבנות ארם מזרע בני תרח, שם אשת יהודה בת שוע הכנענית, שם אשת יששכר חיזקה, שם אשת דן עגלה, שם אשת זבולון ניאימן, שם אשת נפתלי רזוה מארם נהרים, שם אשת גד מעכה, שם אשת אשר יונה, שם אשת יוסף אסנת המצרית, שם אשת בנימין יסכה. וישב שמעון ויקח לו אשה שניה מארם נהרים כאחיו" (ספר היובלים פרק לד, שנת 2149, כו-לג).

3 - עדינה

כך כתוב בספר הישר, פרשת וישב: "ויהי בעת ההיא בשנה ההיא שנת רדת יוסף מצרימה כאשר מכרו אותו אחיו, וילך ראובן בן יעקב תמנתה ויקח את אליורם בת עזי הכנעני לו לאישה ויבוא אליה. ותהר ותלד אליורם אשת ראובן לו את חנוך ואת פלוא ואת חצרון ואת כרמי, בנים ארבעה. ושמעון אחיו לקח את דינה אחותו לאשה ותלד לו ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר, בנים חמישה. ואחרי כן בא שמעון אל בונה הכנענית, היא בונה אשר שבה שמעון מעיר שכם. ותהי בונה לפני דינה ותשרת אותה, ויבוא אליה שמעון ותלד לו את שאול. ויהודה הלך בעת ההיא אל עדולם, ויט עד איש עדולמי ושמו חירה. וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמה עלית בת שועה, ויקחה ויבוא אליה. ותלד עלית ליהודה ער ואונן ושלה, בנים שלושה. וילכו לוי ויששכר ארץ הקדם, ויקחו להם משם את בנות יובב בן יקטן בן עבר לנשים. וליובב בן יקטן שתי בנות, שם הגדולה עדינה ושם הקטנה ארידה. ויקח לוי את עדינה ויששכר לקח את ארידה, ויביאום ארצה כנען בית אביהם. ותלד עדינה ללוי גרשון קהת ומררי, בנים שלושה. וארידה ילדה לו ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון בנים ארבעה".

4 - ענת

כך מובא בפורום אוצר החכמה בשם 'ספר קושיות' (https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=16139): "שמות האימהות : שֵׁם אשת ראובן - עדה, שֵׁם אשת שמעון - יבעה, שֵׁם אשת לוי - ענת, שֵׁם אשת יהודה - בת שופי, שֵׁם אשת יששכר - עזקה, שֵׁם אשת זבולן - עזני, שֵׁם אשת דן - עגלה, שֵׁם אשת נפתלי - צרוייה, שֵׁם אשת גד - מעכה, שֵׁם אשת יוסף - אסנת, שֵׁם אשת בנימן - יסכה, אחתיה דשמשון - נישקי, שֵׁם אשת ישמעאל - גיגית, אימיה דיונה - יועם בת עזור, אימיה דדוד - נצבת בת עמיאל".

 

5 - לביאה

"ראה בקובץ מבקשי תורה, טבת תשנ"ה (עמ' ס"ט) שרצה חכ"א לחדש דשמה של אשת לוי היה לביאה וע"ש באריכות וזה דלא כהב' דעות שהובאו לעיל, וע"ע שם בקובץ הנ"ל, גליון אדר ב' תשנ"ה (עמ' רל"ה) שהאריך חכ"א עוד בזה" (פרדס יוסף החדש במדבר פרק כו פסוק נט, פרשת פינחס).

חידות על שמות של מסכתות

1 - איזו מסכת בש"ס, שמה זהה לשמו של הסדר שבו היא נמצאת?

2 - איזו מסכת בש"ס, שמה מנוגד לשמו של הסדר שבו היא נמצאת?

3 - איזו מסכת בש"ס, שמה הוא תרגום של מסכת אחרת?

תשובה:

1 - מסכת טהרות, נמצאת בסדר טהרות.

2 – מסכת חולין נמצאת בסדר קדשים.

3 - התרגום של כלאיים בתרגום אונקלוס הוא עירובין".

לדוגמא: "אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ" (ויקרא י ט יט), מתורגם ע"י אונקלוס: "יָת קְיָמַי תִּטְּרוּן בְּעִירָךְ לָא תַרְכֵּב עֵרוּבִין חַקְלָךְ לָא תִזְרַע עֵרוּבִין וּלְבוּשׁ עֵרוּבִין שַׁעַטְנֵזָא לָא יִסַּק עֲלָךְ.

הערות:

שתי תשובות נוספות שקיבלתי לחידה 1:

א - שלושת הבבות (בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) היו במקור מסכת אחת ששמה "נזיקין", כשמו של הסדר בו הן נמצאות.

וכן כתב רש"ש במסכת ב"מ י. ד"ה "מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין", וז"ל: "דנזיקין הוא שם הסדר וגם שם המסכת הכוללת ג' הבבות, דכולהו חדא מסכת, וכמו דבסדר טהרות יש ג"כ מסכת בשם זה". בהמשך, מסכת נזיקין חולקה לשלושת הבבות.

ב - מסכת "מועד קטן", נמצאת בסדר מועד. כמובן שהשם לא ממש זהה לשם הסדר.

תשובה נוספת שקיבלתי לחידה 2:

מסכת תענית נמצאת בסדר מועד (חג, יום טוב) (תודה לעלי מרצבך).

חידות על שמות של מסכתות

1 - איזו מסכת בש"ס, שמה זהה לשמו של הסדר שבו היא נמצאת?

2 - איזו מסכת בש"ס, שמה מנוגד לשמו של הסדר שבו היא נמצאת?

3 - איזו מסכת בש"ס, שמה הוא תרגום של מסכת אחרת? (קיבלתי מחבר שביקש להישאר בעילום שם)

תשובה:

1 - מסכת טהרות, נמצאת בסדר טהרות.

2 - מסכת חולין נמצאת בסדר קדשים

3 - התרגום של כלאיים בתרגום אונקלוס הוא עירובין".

לדוגמא: "אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ" (ויקרא י ט יט), מתורגם ע"י אונקלוס: "יָת קְיָמַי תִּטְּרוּן בְּעִירָךְ לָא תַרְכֵּב עֵרוּבִין חַקְלָךְ לָא תִזְרַע עֵרוּבִין וּלְבוּשׁ עֵרוּבִין שַׁעַטְנֵזָא לָא יִסַּק עֲלָךְ.

הערה:

שתי תשובות נוספות שקיבלתי לחידה 1:

א - שלושת הבבות (בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) היו במקור מסכת אחת ששמה "נזיקין", כשמו של הסדר בו הן נמצאות.

וכן כתב רש"ש במסכת ב"מ י. ד"ה "מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין", וז"ל: "דנזיקין הוא שם הסדר וגם שם המסכת הכוללת ג' הבבות, דכולהו חדא מסכת, וכמו דבסדר טהרות יש ג"כ מסכת בשם זה". בהמשך, מסכת נזיקין חולקה לשלושת הבבות.

ב - מסכת "מועד קטן", נמצאת בסדר מועד. כמובן שהשם לא ממש זהה לשם הסדר.

חידה לפרשת נשא

איזו מידה מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם מופיעה פעמיים בפרשת נשא?

תשובה:

מידה יא: כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש (ברייתא דרבי ישמעאל).

פירוש המידה: מצווה שבד"כ יש בה פרטים מסוימים, ובאחד המקרים התורה מלמדת שיש פרט חדש, הפרטים שבד"כ קיימים אינם בתוקף אא"כ התורה כותבת אותם בפירוש. (הדברים יובנו טוב יותר לפי הדוגמאות מהפרשה).

בפרשת נשא מדובר על הקרבנות שמביא נזיר שסיים את נזירותו. אחד הקרבנות הוא איל לשלמים. באיל השלמים יש שני דברים שבהם באה לידי ביטוי מידה זו: התוספות שמביאים ביחד עם הבהמה והחלקים שמקבל הכהן.

1 - "וְסַ֣ל מַצּ֗וֹת סֹ֤לֶת חַלֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וּמִנְחָתָ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם" (במדבר ו טו).

מדוע התורה צריכה לכתוב שביחד עם האיל צריך להביא גם מנחה ונסכים, הרי בכל קרבן שלמים מביאים מנחה ונסכים?

מסביר רש"י: "לְפִי שֶׁהָיוּ בִכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, שֶׁיִּטָּעֲנוּ לֶחֶם, הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטָּעֲנוּ נְסָכִים כְּדִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי)". כלומר, בגלל שבאיל השלמים יש תוספת ייחודית של 40 לחמים, התורה צריכה להדגיש שמביאים גם מנחה ונסכים כמו בכל קרבן שלמים, אחרת הייתי אומר שלא מביאים.

2 - "וְהֵנִיף֩ אוֹתָ֨ם הַכֹּהֵ֥ן ׀ תְּנוּפָה֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ קֹ֤דֶשׁ הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן עַ֚ל חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֔ה וְעַ֖ל שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֑ה" (במדבר ו כ).

מדוע התורה צריכה לציין שהכהן מקבל חזה ושוק, הרי בכל קרבן שלמים הכהן מקבל את החזה ואת השוק?

מסביר רש"י: "לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ, לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ, הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וְשׁוֹק (ספרי)". כלומר, באיל השלמים יש מתנה ייחודית לכהן - זרוע בשלה. לכן התורה צריכה להדגיש שהכהן גם מקבל את החזה ואת השוק (כמו בכל שלמים).

חצי כהן וחציו ישראל

איך יתכן שאדם יהיה חציו כהן וחציו ישראל?

רמז 1:

רמז: ספר "מנחת חינוך"

רמז 2:

הסיפור מתחיל עם חציה שפחה וחציה בת חורין

 

תשובה:

1 - שפחה כנענית שייכת לשני שותפים.

2 - אחד השותפים שחרר אותה. למעשה, הוא שחרר את החצי שלו והחצי של חברו נשאר שפחה. לכן, היא חציה בת חורין וחציה שפחה.

3 - ישראל בא עליה.

4 - הולד שייוולד מביאה זו, מצד חצי הבן-חורין של אמו, הוא ישראל. מצד חצי השפחה של אמו, הוא עבד. במקרה שלנו, נולדה בת. לכן, גם היא, כמו אימה, חציה בת-חורין וחציה שפחה.

5 - כהן בא על הבת ונולד בן.

6 - הבן שנולד, מצד חצי הבן-חורין של אמו, הוא כהן. מצד חצי השפחה של אמו, הוא עבד. לכן, הוא חציו כהן וחציו עבד.

7 - האדון של סבתא שלו, שהוא גם אדון של חציו העבד, שחרר אותו. כעת, הוא חציו כהן וחציו גר (ישראל).

 

הערות:

1 - אמנם אסור לישראל לבוא על מי שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין, אבל הוא בא עליה באיסור. או שהוא עבד עברי של האדון, ומותר לו לבוא עליה.

2- לכאורה, אפשר היה לדלג על שלבים 3+4, ולומר שכהן בא על השפחה הראשונה ונולד להם בן. אלא שלגבי השפחה הראשונה, מצד חציה הבת חורין, היא שפחה משוחררת, שדינה כמו גיורת, שפסולה לכהונה. לכן הבן שייוולד, בחציו הבן חורין יהיה חלל ולא כהן. לעומת זאת, כאשר ישראל בא על השפחה ונולדה להם בת, דין הבת כמו בת גיורת מישראל, שכשרה לכהונה.

3 - בספר "מנחת חינוך", המחבר דן במספר מצוות שקשורות לכהן, מה דינו של חציו כהן ישראל.

להלן מספר דוגמאות:

      - מצוה קלד : מנחת כהן שנשרפת ואינה נאכלת. בהלכה זו הוא מסביר כיצד את התהליך שתיארתי לעיל.

      - מצוה קסט : הבאת מצורע אל הכהן

      - מצוה שעח : ברכת כוהנים

      - מצוה שצב : לפדות בכור אדם

      - מצוה תקח : ראשית הגז

      - מצוה שפח : שמירת המקדש ע"י לויים וכוהנים

      - מצוה יח    : בכור

בנים גידלתי ורוממתי

כולנו מכירים היטב את הפסוק מתחילת ספר ישעיהו: "בנים גדלתי ורוממתי, והם פשעו בי" (ישעיהו א' ב' – הפטרת חזון).

היכן אנו מוצאים פעם נוספת "בנים גידלתי ורוממתי", אבל, בניגוד לפסוק בישעיהו, הם לא פשעו, אלא דווקא להפך, גידלו ורוממו את שם ה'?

רמז:

ספר "דברי הימים"

 

תשובה:

בני הימן המשורר שהיו בעצמם גם משוררים

הסבר:

בספר דברי הימים נמנים המשוררים בימי דוד לפי משפחותיהם. בין היתר, נמנים בני הימן: " לְהֵימָ֑ן בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ עֻ֠זִּיאֵל שְׁבוּאֵ֨ל וִֽירִימ֜וֹת חֲנַנְיָ֣ה חֲנָ֗נִי אֱלִיאָ֤תָה גִדַּ֙לְתִּי֙ וְרֹמַ֣מְתִּי עֶ֔זֶר יָשְׁבְּקָ֣שָׁה מַלּ֔וֹתִי הוֹתִ֖יר מַחֲזִיאֽוֹת׃ כָּל־אֵ֨לֶּה בָנִ֜ים לְהֵימָ֗ן חֹזֵ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ בְּדִבְרֵ֥י הָאֱלֹהִ֖ים לְהָרִ֣ים קָ֑רֶן וַיִּתֵּ֨ן הָאֱלֹהִ֜ים לְהֵימָ֗ן בָּנִ֛ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר וּבָנ֥וֹת שָׁלֽוֹשׁ" (דברי הימים א כה ד-ה). בתור משוררים הם גידלו ורוממו את שם ה'. וכפי שכתוב בפסוק: "לְהָרִ֣ים קָ֑רֶן".

הערה:

"רוממתי עזר" הוא שם אחד, כפי שניתן לראות בהמשך הפרק כאשר מסופר על הגורל לחלוקת המשמרות: "לְאַרְבָּעָ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ לְרוֹמַ֣מְתִּי עָ֔זֶר בָּנָ֥יו וְאֶחָ֖יו שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר" (דברי הימים א כה לא).

שתי חידות לגבי אכילת תרומה

1 - כהן אינו רשאי לאכול תרומה, אבל אשתו רשאית לאכול.

יש שני מיקרים, אחד איסור זמני, ואחד איסור קבוע.

 

2 - כהן רשאי לאכול תרומה, אבל לאשתו אסור לאכול.

יש שני מיקרים. אחד מהם נתון במחלוקת. אם אשתו בת גרים - מותר לה לאכול תרומה.

 

תשובה:

1 - איסור זמני - טמא, איסור קבוע – ערל, כפי שכתוב ברמב"ם: "הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין לֶאֱכל בִּתְרוּמָה נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין" (רמב"ם, הלכות תרומות פרק ז' הלכה יב).

 

2 - פצוע דכא (וממזר) : "פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֵם וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין. וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. ... אִם נָשָׂא בַּת גֵּרִים הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת" (רמב"ם, הלכות תרומות פרק ז' הלכה יג).

הסבר:

מכיוון שפצוע דכא אסור לבוא בקהל, אשתו נעשית "זונה" (אישה שנבעלה ביאת איסור שלא נובע מאיסורי הכהונה) ולכן אסור לה לאכול תרומה. בת גרים מותרת להינשא לפסולים ולכן אינה נעשית זונה ומותרת בתרומה.

לכאורה נראה שכך הדין גם לגבי אשת ממזר, אבל לגבי הממזר עצמו, יש מחלוקת אם הוא רשאי לאכול תרומה. כהן הבא על אחת מן העריות, אין הולד חלל (רק כהן שנולד מאיסורי כהונה הוא חלל), וכך כתוב בשו"ע: "כהן שבא על אחת מהעריות או על יבמה לשוק ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל אבל עשאה זונה ואם חזר ובא עליה הוא או כהן אחר הולד חלל". אלא, שלמרות שהוולד אינו חלל, נחלקו הראשונים מה דינו לגבי מצוות ואיסורי הכהונה השונים. פירוט בנושא ניתן לראות באנציקלופדיה תלמודית, כרך טז עמ' לג-לד.

מתי אומרים את התפילה של השביעי?

רק אם השביעי חל בשביעי, יאמרו את קטעי התפילה של השביעי (שהוא ד פעמים ז).

תודה לעזריאל ברגר על החידה.

רמז:

ד פעמים ז = כח, דהיינו כ"ח בחודש.

תשובה:

הסליחות של האשכנזים ליום השביעי

הסבר:

האשכנזים מתחילים לומר סליחות במוצ"ש הסמוך לר"ה. אם ר"ה חל ביום ב' או יום ג' מקדימים לשבוע הקודם. הסליחות ליום השביעי (לא כולל ער"ה) נאמרות רק כאשר ר"ה חל ביום ג'. מצב זה יקרה כאשר שביעי של פסח חל בשבת. התאריך של הסליחות ליום השביעי הוא בכ"ח (7*4) באלול.

הערה:

כידוע ישנו סימן לימי השבוע של החגים לפי ימי חג הפסח. הסימן הוא א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע. הסימן ג"ר קובע שר"ה (בשנה הבאה) יחול באותו יום בשבוע שבו חל ג' פסח. כלומר, אם ר"ה חל ביום ג', גם ג' פסח חל ביום ג', וממילא שביעי של פסח יחול בשבת.

זכר לזכר

אנחנו מקיימים מצווה, כזכר למצווה, שהיא בעצמה זכר למעשה שהיה בעבר.

תודה לרב אבי כהנא על החידה.

רמז:

1 - אנחנו מקיימים בימינו מצווה שהיא זכר למצווה שנהגה בבית המקדש.

2 - התלמוד הירושלמי מסביר שהמצווה המקורית שנהגה בבית המקדש, היא זכר לאירוע מההיסטוריה של עם ישראל.

תשובה:

בחג הסוכות אנחנו מקיפים את בימת ביהכ"נ. בששת הימים הראשונים הקפה אחת ובהו"ר 7 הקפות.

ההקפות הן זכר להקפות שהקיפו את המזבח בימים אלו כמספר הזה.

ההקפות סביב המזבח הן זכר להקפות סביב יריחו שנערכו לפני נפילת חומותיה ושקיעתן ארצה.

מקורות:

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה כג

בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּלוּלְבֵיהֶן בִּידֵיהֶן פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִין "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא", אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לְהַנִּיחַ תֵּבָה בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַקִּיפִין אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.

 

ירושלמי סוכה פרק ד, הלכה ג (דף י"ט עמוד א)

אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. אמר רבי אחא זכר ליריחו.

זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו

חידה שקיבלתי מיהודה גנוט. לחידה יש שתי גרסאות:

 

גירסה א

למר 'זבדו', ארבעה בנים. האחד 'זטו' השני 'בו' השלישי 'דד' והרביעי 'וביו'.

הם לא סינים הם לא צינים רק חבורה שמחה כזאת, אבל לצערם הם לא יכולים להתכנס יחד.

אפילו הראש של אביהם לא נמצא במקום אחד.

באופן קבוע יבוא רק אחד מהם בכל שנה, אנחנו אפילו יודעים מראש מי מהם.

אתם יודעים מה? כשמשיח יבוא לא נדע כמעט עד לרגע האחרון מי מהם יבוא השנה.

וזה יהיה הפתעה.

רק להזכירכם, מר 'זאגה' אויב מר שלו, טוב, נניח למר זאגה הוא עסוק בהכנות לפסח...

 

גירסה ב

מר 'זבדו' ומר 'זאגה' משוחחים שמחים.

זבדו: היי זאגה, הנה באתי, מה קורה?

זאגה: ברוך ה', אין לי זמן לפטפוטים אני עסוק בהכנות לפסח, רק תגיד לי מי מהבנים הבאת איתך השנה?

זבדו: אהה השנה האמת רציתי לבוא עם 'וביו' או 'בו' אך בסוף הם הלכו, 'דד' לא רצה לבוא, כך שבאתי עם 'זטו'...

זאגה: וואו, מה עשית לי?? איזה סיבוך. טוב, לפחות אני אישן טוב אחרי העבודה...

 

תשובה:

זבדו - אלו הם הימים בשבוע שבהם יחול לחול א' באדר/אדר שני.

'זטו' /  'בו' / 'דד' / 'וביו' - סימן להפסקות ברצף של ארבעת הפרשיות: האות הראשונה היא היום בשבוע בו חל ר"ח אדר (זבדו), והאותיות הבאות הם היום או הימים בחודש שבהם תהיה הפסקה.

זטו  - אם ראש חודש אדר חל ביום ז' (שבת), יש ההפסקה בט"ו באדר.

בו    - אם ראש חודש אדר חל ביום ב' בשבוע, יש הפסקה בו' באדר.

דד   - אם ראש חודש אדר חל ביום ד' בשבוע, יש הפסקה בד' באדר.

וביו  - אם ראש חודש אדר חל ביום ו' בשבוע, יש 2 הפסקות ב' באדר + ט"ז (י-ו) באדר.

 

 - הם לא יכולים להתכנס יחד - בכל שנה יהיה סימן אחר.

 - הראש של אביהם לא נמצא במקום אחד - יש 4 אפשרויות לר"ח.

 - אנחנו יודעים מראש מי מהם - מכיוון שהיום יש לוח קבוע, יודעים מראש מהו חל ר"ח ומהו הסימן של ההפסקה.

 - כשמשיח יבוא לא נדע מי מהם יבוא השנה - כאשר יתחדש קידוש החודש לפי המולד, לא נדע מראש מתי יחול ר"ח אדר.

 - 'זאגה' – הימים בשבוע בהם יחול ר"ח ניסן וגם חג הפסח.

 - באתי עם 'זטו'...      איזה סיבוך. טוב, לפחות אני אישן טוב אחרי העבודה...  - כאשר א' באדר חל בשבת, ערב פסח חל בשבת.  מצב זה יוצר הרבה סיבוכים בערב פסח, אבל מצד שני, אפשר לנוח לאחר כל ההכנות לפסח.

מיהי הנעדרת ומתי היא מוזכרת?

חידה 1

בְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת

גְּבֶרֶת אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִירָחַיִם מַחְסֶרֶת

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת

 

חידה 2

בְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת

יֵש בָּהּ עַמֻּדִים וְגֻלַּת הַכֹּתֶרֶת

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִאֵינֶנָּה מַחְסֶרֶת

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת

 

תשובה:

חידה 1

הפטרת פרשת מקץ ("וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה")

הסבר:

בְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת - ברוב השנים פרשת מקץ נקראת בשבת חנוכה ולכן לא קוראים את ההפטרה שלה.

גְּבֶרֶת אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת - בהפטרת פרשת מקץ מסופר על משפט שלמה. אחת הנשים איננה דובר אמת.

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִירָחַיִם מַחְסֶרֶת - פרשת מקץ לא נקראת בשבת חנוכה בשנים שסימנם זחא ו-זחג, כלומר מתקיימים שני תנאים:

1 - ראש השנה (יום זִכְרוֹן תרועה) חל בשבת (זָכוֹר את יום השבת).

2 - השנה היא "חסרה", כלומר, שני החודשים (ירחים) חשון וכסלו חסרים.

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת - כאשר מתקיימים שני התנאים הנ"ל, פרשת מקץ לא נקראת בשבת, ואז זוכה הפטרת מקץ שיקראו אותה.

שתי הערות:

1 - המשפט " גְּבֶרֶת אֱמֶת נֶעֱדֶרֶת " לקוח משני מקורות:

            א - הפיוט של ר' אברהם אבן עזרא 'צמאה נפשי'. באחד הבתים ר' אברהם מקונן על העובדה שלמרות שאנחנו דת האמת, הנוצרים והמוסלמים טוענים שהם דת האמת. הוא משתמש במשפט שלמה כאליגוריה:

רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת

שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת

לֹא כְּי בְנֵךְ הַמֵּת

וּבְנִי הֶחָי

ב - הפסוק "וַתְּהִי הָֽאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת" (ישעיהו נט טו) והגמרא בסנהדרין שבה ר' יהודה דורש את הפסוק הזה על התקופה לפני שהמשיח בא: "תניא, ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו ... והאמת נעדרת שנאמר 'ותהי האמת נעדרת' " (סנהדרין צז.).

2 - הסיבה שרק בשני התנאים האלו פרשת מקץ לא נקראת בחנוכה היא כי כאשר ר"ה חל בשבת, גם שמחת תורה חלה בשבת, ולכן פרשת בראשית, שנקראת בשבת הבאה, חלה בתאריך המאוחר ביותר האפשרי. בנוסף, כאשר חודש חשוון חסר, זה גורם לדחייה נוספת של הפרשות בהמשך. במצב הזה פרשת וישב חלה בכ"ו בכסלו (נר שני של חנוכה) ופרשת מקץ "נדחית" מחוץ לחנוכה. (באופן עקרוני זה היה יכול לקרות גם בשנה "כסדרה", אבל לעולם אין שנה שר"ה חל בשבת והיא כסדרה).

 

חידה 2

הפטרת שבת שניה של חנוכה ("וַיַּעַשׂ חִירֹום")

הסבר:

ְּבְּרוֹב הַשָּׁנִים הִיא נִסְתֶּרֶת - ברוב השנים יש רק שבת אחת בחנוכה ולכן לא קוראים את הפטרת שבת שניה של חנוכה.

יֵש בָּהּ עַמֻּדִים וְגֻלַּת הַכֹּתֶרֶת - בהפטרת שבת שניה של חנוכה מוזכרים עמודים וגולות הכותרות.

כְּשֶׁזָכוֹר בְּזִכְרוֹן וִאֵינֶנָּה מַחְסֶרֶת - רק בשנים בהם היום הראשון של חנוכה חל בשבת יהיו שתי שבתות בחנוכה. המצב הזה קורה בשנים שסימנם זשג ו-זשה, כלומר מתקיימים שני תנאים:

1 - ראש השנה (יום זִכְרוֹן תרועה) חל בשבת (זָכוֹר את יום השבת).

2 - השנה היא "שלמה", כלומר, אף אחד משני החודשים חשון וכסלו איננו חסר.

זוֹכָה הִיא לִהְיוֹת שׁוּב מוּזְכֶּרֶת - כאשר מתקיימים שני התנאים הנ"ל, היום הראשון של חנוכה חל בשבת, ואז יהיו שתי שבתות בחנוכה, והפטרת שבת שניה של חנוכה זוכה שיקראו אותה.

שתי הערות:

1 - את הפטרת  "וַיַּעַשׂ חִירֹום" קוראים גם בשבת פרשת ויקהל לפי מנהג האשכנזים או בפרשת פקודי לפי מנהג הספרדים.

2 - כפי שהסברתי בהערה לחידה 1, כאשר ר"ה חל בשבת וחודש חשוון חסר, פרשת וישב חלה בכ"ו בכסלו (נר שני של חנוכה). לעומת זאת, כאשר חודש חשוון מלא (שנה שלמה), פרשת וישב חלה בכ"ה בכסלו (נר ראשון של חנוכה) וממילא יש שתי שבתות בחנוכה.