חידות על שמות של מסכתות

1 - איזו מסכת בש"ס, שמה זהה לשמו של הסדר שבו היא נמצאת?

2 - איזו מסכת בש"ס, שמה מנוגד לשמו של הסדר שבו היא נמצאת?

3 - איזו מסכת בש"ס, שמה הוא תרגום של מסכת אחרת? (קיבלתי מחבר שביקש להישאר בעילום שם)

תשובה:

1 - מסכת טהרות, נמצאת בסדר טהרות.

2 - מסכת חולין נמצאת בסדר קדשים

3 - התרגום של כלאיים בתרגום אונקלוס הוא עירובין".

לדוגמא: "אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ" (ויקרא י ט יט), מתורגם ע"י אונקלוס: "יָת קְיָמַי תִּטְּרוּן בְּעִירָךְ לָא תַרְכֵּב עֵרוּבִין חַקְלָךְ לָא תִזְרַע עֵרוּבִין וּלְבוּשׁ עֵרוּבִין שַׁעַטְנֵזָא לָא יִסַּק עֲלָךְ.

הערה:

שתי תשובות נוספות שקיבלתי לחידה 1:

א - שלושת הבבות (בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) היו במקור מסכת אחת ששמה "נזיקין", כשמו של הסדר בו הן נמצאות.

וכן כתב רש"ש במסכת ב"מ י. ד"ה "מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין", וז"ל: "דנזיקין הוא שם הסדר וגם שם המסכת הכוללת ג' הבבות, דכולהו חדא מסכת, וכמו דבסדר טהרות יש ג"כ מסכת בשם זה". בהמשך, מסכת נזיקין חולקה לשלושת הבבות.

ב - מסכת "מועד קטן", נמצאת בסדר מועד. כמובן שהשם לא ממש זהה לשם הסדר.

חידה לפרשת נשא

איזו מידה מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם מופיעה פעמיים בפרשת נשא?

תשובה:

מידה יא: כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש (ברייתא דרבי ישמעאל).

פירוש המידה: מצווה שבד"כ יש בה פרטים מסוימים, ובאחד המקרים התורה מלמדת שיש פרט חדש, הפרטים שבד"כ קיימים אינם בתוקף אא"כ התורה כותבת אותם בפירוש. (הדברים יובנו טוב יותר לפי הדוגמאות מהפרשה).

בפרשת נשא מדובר על הקרבנות שמביא נזיר שסיים את נזירותו. אחד הקרבנות הוא איל לשלמים. באיל השלמים יש שני דברים שבהם באה לידי ביטוי מידה זו: התוספות שמביאים ביחד עם הבהמה והחלקים שמקבל הכהן.

1 - "וְסַ֣ל מַצּ֗וֹת סֹ֤לֶת חַלֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וּמִנְחָתָ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם" (במדבר ו טו).

מדוע התורה צריכה לכתוב שביחד עם האיל צריך להביא גם מנחה ונסכים, הרי בכל קרבן שלמים מביאים מנחה ונסכים?

מסביר רש"י: "לְפִי שֶׁהָיוּ בִכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ, שֶׁיִּטָּעֲנוּ לֶחֶם, הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטָּעֲנוּ נְסָכִים כְּדִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי)". כלומר, בגלל שבאיל השלמים יש תוספת ייחודית של 40 לחמים, התורה צריכה להדגיש שמביאים גם מנחה ונסכים כמו בכל קרבן שלמים, אחרת הייתי אומר שלא מביאים.

2 - "וְהֵנִיף֩ אוֹתָ֨ם הַכֹּהֵ֥ן ׀ תְּנוּפָה֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ קֹ֤דֶשׁ הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן עַ֚ל חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֔ה וְעַ֖ל שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֑ה" (במדבר ו כ).

מדוע התורה צריכה לציין שהכהן מקבל חזה ושוק, הרי בכל קרבן שלמים הכהן מקבל את החזה ואת השוק?

מסביר רש"י: "לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ, לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ, הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וְשׁוֹק (ספרי)". כלומר, באיל השלמים יש מתנה ייחודית לכהן - זרוע בשלה. לכן התורה צריכה להדגיש שהכהן גם מקבל את החזה ואת השוק (כמו בכל שלמים).

חצי כהן וחציו ישראל

איך יתכן שאדם יהיה חציו כהן וחציו ישראל?

רמז 1:

רמז: ספר "מנחת חינוך"

רמז 2:

הסיפור מתחיל עם חציה שפחה וחציה בת חורין

 

תשובה:

1 - שפחה כנענית שייכת לשני שותפים.

2 - אחד השותפים שחרר אותה. למעשה, הוא שחרר את החצי שלו והחצי של חברו נשאר שפחה. לכן, היא חציה בת חורין וחציה שפחה.

3 - ישראל בא עליה.

4 - הולד שייוולד מביאה זו, מצד חצי הבן-חורין של אמו, הוא ישראל. מצד חצי השפחה של אמו, הוא עבד. במקרה שלנו, נולדה בת. לכן, גם היא, כמו אימה, חציה בת-חורין וחציה שפחה.

5 - כהן בא על הבת ונולד בן.

6 - הבן שנולד, מצד חצי הבן-חורין של אמו, הוא כהן. מצד חצי השפחה של אמו, הוא עבד. לכן, הוא חציו כהן וחציו עבד.

7 - האדון של סבתא שלו, שהוא גם אדון של חציו העבד, שחרר אותו. כעת, הוא חציו כהן וחציו גר (ישראל).

 

הערות:

1 - אמנם אסור לישראל לבוא על מי שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין, אבל הוא בא עליה באיסור. או שהוא עבד עברי של האדון, ומותר לו לבוא עליה.

2- לכאורה, אפשר היה לדלג על שלבים 3+4, ולומר שכהן בא על השפחה הראשונה ונולד להם בן. אלא שלגבי השפחה הראשונה, מצד חציה הבת חורין, היא שפחה משוחררת, שדינה כמו גיורת, שפסולה לכהונה. לכן הבן שייוולד, בחציו הבן חורין יהיה חלל ולא כהן. לעומת זאת, כאשר ישראל בא על השפחה ונולדה להם בת, דין הבת כמו בת גיורת מישראל, שכשרה לכהונה.

3 - בספר "מנחת חינוך", המחבר דן במספר מצוות שקשורות לכהן, מה דינו של חציו כהן ישראל.

להלן מספר דוגמאות:

      - מצוה קלד : מנחת כהן שנשרפת ואינה נאכלת. בהלכה זו הוא מסביר כיצד את התהליך שתיארתי לעיל.

      - מצוה קסט : הבאת מצורע אל הכהן

      - מצוה שעח : ברכת כוהנים

      - מצוה שצב : לפדות בכור אדם

      - מצוה תקח : ראשית הגז

      - מצוה שפח : שמירת המקדש ע"י לויים וכוהנים

      - מצוה יח    : בכור

בנים גידלתי ורוממתי

כולנו מכירים היטב את הפסוק מתחילת ספר ישעיהו: "בנים גדלתי ורוממתי, והם פשעו בי" (ישעיהו א' ב' – הפטרת חזון).

היכן אנו מוצאים פעם נוספת "בנים גידלתי ורוממתי", אבל, בניגוד לפסוק בישעיהו, הם לא פשעו, אלא דווקא להפך, גידלו ורוממו את שם ה'?

רמז:

ספר "דברי הימים"

 

תשובה:

בני הימן המשורר שהיו בעצמם גם משוררים

הסבר:

בספר דברי הימים נמנים המשוררים בימי דוד לפי משפחותיהם. בין היתר, נמנים בני הימן: " לְהֵימָ֑ן בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ עֻ֠זִּיאֵל שְׁבוּאֵ֨ל וִֽירִימ֜וֹת חֲנַנְיָ֣ה חֲנָ֗נִי אֱלִיאָ֤תָה גִדַּ֙לְתִּי֙ וְרֹמַ֣מְתִּי עֶ֔זֶר יָשְׁבְּקָ֣שָׁה מַלּ֔וֹתִי הוֹתִ֖יר מַחֲזִיאֽוֹת׃ כָּל־אֵ֨לֶּה בָנִ֜ים לְהֵימָ֗ן חֹזֵ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ בְּדִבְרֵ֥י הָאֱלֹהִ֖ים לְהָרִ֣ים קָ֑רֶן וַיִּתֵּ֨ן הָאֱלֹהִ֜ים לְהֵימָ֗ן בָּנִ֛ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר וּבָנ֥וֹת שָׁלֽוֹשׁ" (דברי הימים א כה ד-ה). בתור משוררים הם גידלו ורוממו את שם ה'. וכפי שכתוב בפסוק: "לְהָרִ֣ים קָ֑רֶן".

הערה:

"רוממתי עזר" הוא שם אחד, כפי שניתן לראות בהמשך הפרק כאשר מסופר על הגורל לחלוקת המשמרות: "לְאַרְבָּעָ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ לְרוֹמַ֣מְתִּי עָ֔זֶר בָּנָ֥יו וְאֶחָ֖יו שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר" (דברי הימים א כה לא).

שתי חידות לגבי אכילת תרומה

1 - כהן אינו רשאי לאכול תרומה, אבל אשתו רשאית לאכול.

יש שני מיקרים, אחד איסור זמני, ואחד איסור קבוע.

 

2 - כהן רשאי לאכול תרומה, אבל לאשתו אסור לאכול.

יש שני מיקרים. אחד מהם נתון במחלוקת. אם אשתו בת גרים - מותר לה לאכול תרומה.

 

תשובה:

1 - איסור זמני - טמא, איסור קבוע – ערל, כפי שכתוב ברמב"ם: "הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין לֶאֱכל בִּתְרוּמָה נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין" (רמב"ם, הלכות תרומות פרק ז' הלכה יב).

 

2 - פצוע דכא (וממזר) : "פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֵם וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין. וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. ... אִם נָשָׂא בַּת גֵּרִים הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת" (רמב"ם, הלכות תרומות פרק ז' הלכה יג).

הסבר:

מכיוון שפצוע דכא אסור לבוא בקהל, אשתו נעשית "זונה" (אישה שנבעלה ביאת איסור שלא נובע מאיסורי הכהונה) ולכן אסור לה לאכול תרומה. בת גרים מותרת להינשא לפסולים ולכן אינה נעשית זונה ומותרת בתרומה.

לכאורה נראה שכך הדין גם לגבי אשת ממזר, אבל לגבי הממזר עצמו, יש מחלוקת אם הוא רשאי לאכול תרומה. כהן הבא על אחת מן העריות, אין הולד חלל (רק כהן שנולד מאיסורי כהונה הוא חלל), וכך כתוב בשו"ע: "כהן שבא על אחת מהעריות או על יבמה לשוק ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל אבל עשאה זונה ואם חזר ובא עליה הוא או כהן אחר הולד חלל". אלא, שלמרות שהוולד אינו חלל, נחלקו הראשונים מה דינו לגבי מצוות ואיסורי הכהונה השונים. פירוט בנושא ניתן לראות באנציקלופדיה תלמודית, כרך טז עמ' לג-לד.

מתי אומרים את התפילה של השביעי?

רק אם השביעי חל בשביעי, יאמרו את קטעי התפילה של השביעי (שהוא ד פעמים ז).

תודה לעזריאל ברגר על החידה.

רמז:

ד פעמים ז = כח, דהיינו כ"ח בחודש.

תשובה:

הסליחות של האשכנזים ליום השביעי

הסבר:

האשכנזים מתחילים לומר סליחות במוצ"ש הסמוך לר"ה. אם ר"ה חל ביום ב' או יום ג' מקדימים לשבוע הקודם. הסליחות ליום השביעי (לא כולל ער"ה) נאמרות רק כאשר ר"ה חל ביום ג'. מצב זה יקרה כאשר שביעי של פסח חל בשבת. התאריך של הסליחות ליום השביעי הוא בכ"ח (7*4) באלול.

הערה:

כידוע ישנו סימן לימי השבוע של החגים לפי ימי חג הפסח. הסימן הוא א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע. הסימן ג"ר קובע שר"ה (בשנה הבאה) יחול באותו יום בשבוע שבו חל ג' פסח. כלומר, אם ר"ה חל ביום ג', גם ג' פסח חל ביום ג', וממילא שביעי של פסח יחול בשבת.

זכר לזכר

אנחנו מקיימים מצווה, כזכר למצווה, שהיא בעצמה זכר למעשה שהיה בעבר.

תודה לרב אבי כהנא על החידה.

רמז:

1 - אנחנו מקיימים בימינו מצווה שהיא זכר למצווה שנהגה בבית המקדש.

2 - התלמוד הירושלמי מסביר שהמצווה המקורית שנהגה בבית המקדש, היא זכר לאירוע מההיסטוריה של עם ישראל.

תשובה:

בחג הסוכות אנחנו מקיפים את בימת ביהכ"נ. בששת הימים הראשונים הקפה אחת ובהו"ר 7 הקפות.

ההקפות הן זכר להקפות שהקיפו את המזבח בימים אלו כמספר הזה.

ההקפות סביב המזבח הן זכר להקפות סביב יריחו שנערכו לפני נפילת חומותיה ושקיעתן ארצה.

מקורות:

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה כג

בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּלוּלְבֵיהֶן בִּידֵיהֶן פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִין "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא", אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לְהַנִּיחַ תֵּבָה בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַקִּיפִין אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.

 

ירושלמי סוכה פרק ד, הלכה ג (דף י"ט עמוד א)

אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. אמר רבי אחא זכר ליריחו.