שלישיה שנימולים בשלושה ימים

שלישיה שנימולים בשלושה ימים

איך יתכן ששלישית בנים (כולם בריאים ב"ה) נולדו בהפרש של שעה מהראשון לאחרון, ועושים להם ברית מילה בשלושה ימים רצופים? (יש שני פתרונות אפשריים.)

תשובה:

המשותף לשני הפתרונות הוא ששלושתם נולדו במעבר מיום שישי לשבת (או שבוע לפני יו"ט).

1 - הראשון נולד לפני השקיעה ולכן ימולו אותו ביום שישי הבא, השלישי נולד לאחר צאת הכוכבים ולכן ימולו אותו בשבת (מילה בזמנה דוחה שבת), ואילו האמצעי נולד בין השמשות ולכן ימולו אותו רק ביום ראשון. (ביום שישי לא ניתן למול אותו שמא הוא נולד בשבת והיום זה רק היום השביעי. בשבת גם לא ימולו אותו, שמא נולד ביום שישי והיום זה כבר היום התשיעי ומילה שלא בזמנה איננה דוחה את השבת).

2 - הראשון נולד לפני השקיעה ולכן ימולו אותו ביום שישי הבא, השני נולד לאחר צאת הכוכבים ולכן ימולו אותו בשבת (מילה בזמנה דוחה שבת). לאחר לידת השני הסתבכה הלידה והשלישי נולד בניתוח, ולכן ימולו אותו רק ביום ראשון. (כפי שכבר כתבתי בעבר, מילת 'יוצא דופן' איננה דוחה את השבת).

אפשרות נוספת היא שהשני או השלישי נולד מהול (וצריך הטפת דם ברית) או שיש לו שתי ערלות או אנדרוגינוס. גם במקרים אלו המילה איננה דוחה שבת ולכן ימולו אותו ביום ראשון.

 

הערה: כמובן ששתי האפשרות הנ"ל נכונות גם אם הלידה הייתה שבוע לפני יו"ט.

 

ביה שמו סימן

בי"ה שמ"ו סימן

מהו הסימן 'בי"ה שמ"ו'?

תשובה:

סימן זה הוא ר"ת של המילים שנוהגים לכתוב בראש עמוד בספר תורה: "יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש העמודים" (רמ"א יו"ד רע"ג ו').

לגבי פירוט המילים שכלולים בכלל זה, השיטה המקובלת היא:

ב - "בְּרֵאשִית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א' א')

י  - "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מ"ט ח')  (ראה הערה בהמשך)

ה - "לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָם" (שמות י"ד כ"ח)

ש - "שְמֹר לְךָ אֵת אֲשֶר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיֹּוֹם" (שמות ל"ד י"א)  (ראה הערה בהמשך)

מ - "מַה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כ"ד ה')  (ראה הערה בהמשך)

ו  - "וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (דברים ל"א כ"ח)

הערות:

1 - לגבי האות יו"ד, כתוב בש"ך ובט"ז שהכוונה ליו"ד של המילה 'יודוך' (בהמשך אותו פסוק), אבל זה קשה כי פרשיה זו היא פתוחה, ולכן המילה 'יהודה' חייבת להיות בתחילת שורה. אם המילה 'יודוך' תהיה בראש עמוד, נקבל בסוף העמוד הקודם שורה שיש בה שתי מילים בלבד (יהודה אתה) וזה לא הגיוני. (הלכות ס"ת פרק ז' הגהות מיימוניות סעיף ט'). לעומת זאת, בטור כתוב שהכוונה למילה 'יהודה'. וכן מובא בחידושי רע"ק ובאר היטב ומנחת שי.

2 - לגבי האות שי"ן כתוב בש"ך שיש עושים שי"ן של 'שֹפְטִים וְשֹטְרִים' (דברים ט"ז י"ח), אבל זה קשה כי הפרשיה היא סתומה, ולכן היא חייבת להתחיל באמצע שורה ולא בתחילת שורה. (הגהות מיימוניות שם). בעיה נוספת היא שזה אינו לפי הסדר (כי פרשת שופטים היא אחרי 'מה טובו').

דעות נוספות: "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְנֵי הַשְעִירִם גֹרָלוֹת" (ויקרא ט"ז ח') או "שְמֹר וְשָמַעְתָּ אֵת כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים י"ב כ"ח). (שיטות אלו מובאות במנחת שי ויקרא ט"ז ח'). לפי הדעה האחרונה, שוב קשה שזה לא לפי הסדר (כי זה אחרי 'מה טובו').

3 - לגבי האות מ"ם, יש דעה שהכוונה למ"ם של "מוֹצא שְפָתֶיךָ תִּשְמֹר וְעָשִיתָ"  (דברים כ"ג כ"ד) (תשובת רשב"ץ ח"ב קע"ו וכן מובאת דעה זו במנחת שי כ"ד ה').

4 - לגבי האות ו"ו יש אומרים שזו ו"ו אחרת, אבל לא כותבים מהי האות האחרת (ש"ך שם ביו"ד, וכן באר היטב).

5 - הסימן לקוח מהפסוק "שִירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְמוֹ ..." (תהלים ס"ח ה')

6 - רבים נוהגים גם שכל עמוד מתחיל באות ו"ו (כמובן חוץ מחמשת האותיות בי"ה ש"מ שצריכות להיות בראש עמוד), ונתנו לכך סימן מהפסוק "וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻקֵיהֶם כָּסֶף" (שמות כ"ז י' ועוד). (רמ"א שם). יש שיוצאים נגד מנהג זה, אבל יש האומרים שזה ע"פ הסוד ואין לבטל מנהג זה.