שתי חידות לגבי אכילת תרומה

1 - כהן אינו רשאי לאכול תרומה, אבל אשתו רשאית לאכול.

יש שני מיקרים, אחד איסור זמני, ואחד איסור קבוע.

 

2 - כהן רשאי לאכול תרומה, אבל לאשתו אסור לאכול.

יש שני מיקרים. אחד מהם נתון במחלוקת. אם אשתו בת גרים - מותר לה לאכול תרומה.

 

תשובה:

1 - איסור זמני - טמא, איסור קבוע – ערל, כפי שכתוב ברמב"ם: "הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין לֶאֱכל בִּתְרוּמָה נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין" (רמב"ם, הלכות תרומות פרק ז' הלכה יב).

 

2 - פצוע דכא (וממזר) : "פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֵם וְעַבְדֵיהֶן אוֹכְלִין. וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. ... אִם נָשָׂא בַּת גֵּרִים הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת" (רמב"ם, הלכות תרומות פרק ז' הלכה יג).

הסבר:

מכיוון שפצוע דכא אסור לבוא בקהל, אשתו נעשית "זונה" (אישה שנבעלה ביאת איסור שלא נובע מאיסורי הכהונה) ולכן אסור לה לאכול תרומה. בת גרים מותרת להינשא לפסולים ולכן אינה נעשית זונה ומותרת בתרומה.

לכאורה נראה שכך הדין גם לגבי אשת ממזר, אבל לגבי הממזר עצמו, יש מחלוקת אם הוא רשאי לאכול תרומה. כהן הבא על אחת מן העריות, אין הולד חלל (רק כהן שנולד מאיסורי כהונה הוא חלל), וכך כתוב בשו"ע: "כהן שבא על אחת מהעריות או על יבמה לשוק ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל אבל עשאה זונה ואם חזר ובא עליה הוא או כהן אחר הולד חלל". אלא, שלמרות שהוולד אינו חלל, נחלקו הראשונים מה דינו לגבי מצוות ואיסורי הכהונה השונים. פירוט בנושא ניתן לראות באנציקלופדיה תלמודית, כרך טז עמ' לג-לד.