יום שלישי, 12 בנובמבר 2019

חידות לפרשת לך לך

1 - פעל שמופיע בפרשה שלוש פעמים, באותו כתיב, אבל בכל פעם הניקוד שונה, השרש שונה (וכמובן המשמעות שונה).

2 - באחד עשר מקומות (תרתי משמע) בפרשה מופיעה התייחסות למשהו עתידי.

        הערה: לא מדובר על הבטחה, לא נבואה ולא בקשה, אלא על תיאור עובדתי.

תשובה:

1 - "וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (יג יח) - שרש ישב

     ַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ" - שורש שוב

     "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" (טו יא) - שרש נשב (כפי שכותב רש"י: "לשון נשיבה והפרחה")

2 -

א: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם" (יב ו) - אבן עזרא: "משה קראו כן, כי שכם לא היה בימי אברהם", רד"צ הופמן: "המקום שבו עתידה לשכון העיר שכם".

ב: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל" (יב ח) - בפרשת ויצא רואים שרק יעקב הוא זה שנתן לה שם זה: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (כח יט).

ג: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה" (יג י).

ד: "וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר" (יד ב) - בפרשת וירא כתוב שרק במהפכת סדום ניתן לה השם הזה: "וְהִיא מִצְעָר ... עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר" (יט כ+כב).

ה: "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח" (יד ג) - רש"י: "לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח".

ו: "וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר" (יד ו) - בפרשת וישלח כתוב: "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר" (לו ח). המקום נקרא כך על שמו של שעיר החורי (לו כ). אליפז, בנו של עשו, לקח לו לפילגש את תמנע, אחותו של לוטן, בנו של שעיר החורי (לו יב + לו כב). כלומר, שעיר החורי חי בזמנו של עשו. לכאורה נראה שבזמנו של אברהם המקום עדיין לא נקרא הר שעיר.

ז: "עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ" (יד ז) - רש"י: "על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להישפט על עסקי אותו העין".

ח: "וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי" (יד ז) - רש"י: "עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד".

ט: "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" (יד יד) - העיר דן קיבלה את שמה רק בזמן פסל מיכה. לפני כן היא נקרא לשם/ליש: "וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם"  (יהושע יט מז) / "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (שופטים יח כט).

י: "וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (יד טו) - רש"י: "אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם".

יא: "אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ" (יד יז) - רש"י, בפירושו השני, מביא מדרש אגדה: "שהושוו שם כל האומות והמליכו עליהם אברהם לנשיא אלהים ולקצין". כלומר, לפי המדרש, כאשר מלך סדום יצא לשם כדי לקבל את פניו של אברהם, עדיין לא נקרא המקום בשם זה.

אין תגובות:

פרסום תגובה