יום חמישי, 21 ביוני 2018

אירוע עתידי שמופיע בתורה

היכן בתורה יש התייחסות לאירוע עתידי שקרה לאחר חתימת התורה?

הערה: אין הכוונה לנבואה שמופיעה בלשון עתיד כדבר שיקרה, אלא לאירוע שמופיע בלשון עבר כדבר שכבר קרה.

כמו כן, אין הכוונה לתיאור מותו של משה (שקרה מיד לאחר שמשה חתם את התורה).

תשובה:

יש מספר תשובות, אולם רק אחת מהם היא חד-משמעית. יתר התשובות תלויות בפירוש הפסוק.

 - "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" (שמות טז לה)

כידוע, אכילת המן נמשכה עד הכניסה לארץ בימי יהושע, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁבּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלא הָיָה עוד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן" (יהושע ה יב).

 

 - "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו לא)

ישנה מחלוקת בין הפרשנים על איזו תקופה מדובר. מדברי רש"י נראה שהכוונה היא לשאול, שכן הוא כותב: "ובימי שאול כתוב: אין מלך באדום", כלומר, מדובר על משהו עתידי שכתוב בתורה. גם אבן עזרא בפירושו הראשון כותב "יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה". גם הרד"ק מסביר שמדובר על שאול.

הרשב"ם מקשה על פירוש זה שבספר יוסיפון מובאים 40 מלכים שמלכו עד שאול ודוד. לאור זאת מסביר הרשב"ם שהכוונה למשה שהושיע את ישראל. כלומר, מדובר במלכים שמלכו עד חתימת התורה ולא במשהו עתידי. גם אבן עזרא בפירושו השני אומר שמדובר במשה. גם הרמב"ן החזקוני והספורנו סוברים שמדובר על משה.

 

 - "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד  ...  וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם  ...  וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה" (במדבר כא א-ג)

ערד נמצאת בארץ ישראל המערבית ובנ"י כבשו אותה רק בימי יהושע (יהושע יב יד). מתי אם כן קיימו בנ"י את הנדר?

הרמב"ן אומר שהם התחילו לקיים כעת את הנדר בזה שהרגו אותם ונתנו אל שללם לאוצר בית ה', ואחרי הכניסה לארץ הם השלימו את קיום הנדר וכבשו את העיר והחרימו את שללה וקראו לה חרמה. לפי פירוש זה יש כאן תיאור עתידי. גם האברבנאל (בפירושו הראון) סובר כך.

לעומת זאת, האבן עזרא אומר שיש שתי מקומות בשם ערד, וכאן מדובר על עיר שנמצאת בעבר הירדן המזרחי ולא מדובר על אירוע עתידי. כך גם כתב האברבנאל בפירושו השני.

 

 - "וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ" (דברים ב יב)

הפסוק אומר שבני עשו כבשו את ארץ שעיר כמו שבנ"י כבשו את ארצם. לכאורה מדובר על כיבוש א"י בימי יהושע. ואכן לפי רש"י ורמב"ן מדובר על הכיבוש שנעשה ע"י יהושע. כך מסביר גם הנצי"ב.

לעומתם רס"ג מסביר שהכוונה למקצת הארץ שכבר נכבשה  ע"י משה. כך סוברים גם החזקוני, הרלב"ג הספורנו ועוד.

 

 - "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד י)

בפשטות יש כאן משהו עתידי שמוצב כקביעה עובדתית. אלא שלא מדובר על דבר שקרה, אלא על דבר שלא קרה. כמו כן, לא לכל הפירושים מדובר בעובדה עתידית. הספורנו כותב: "ובזה התבאר, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". כלומר, לא מדובר על קביעת עובדה, אלא כהוראה שנביא אינו רשאי לחדש דבר. גם המלבי"ם ורש"ר הירש כותב כנ"ל.

אור החיים כותב "ולא קם עד עתה. ואומרו עוד, פירוש ולא יקום עוד כמוהו". מדבריו משמע שיש כאן מצד אחד, התייחסות לעבר, שעד היום לא קם, ומצד שני, נבואה בלשון עתיד של יקום עוד נביא כמשה, ולא קביעת עובדה בלשון עבר.

אין תגובות:

פרסום תגובה