אדם עובר עבירה וגורם לאדם אחר להתחייב מיתה

כיצד יתכן שאדם עובר עבירה וגורם לאדם אחר להתחייב מיתה?

הערות:

1 - לא מדובר על אדם שהעיד עדות שקר כנגד חבירו. (במקרה זה האדם שהעידו נגדו לא חייב מיתה מצד האמת.)

2 - לא מדובר על אדם שבא על אשת איש או עריות. (במקרה זה, גם האשה עברה בעצמה את העבירה, אם כי באופן פסיבי.)

3 - מדובר על חיוב מיתה בבית דין.

רמז 1:

האדם השני לא מתחייב מיתה רק בגלל המעשה של חבירו. הוא בעצמו עשה לפני כן איסור, אבל עדיין לא התחייב מיתה לפני האיסור שעשה חבירו.

רמז 2:

החידה קשורה ללאו של  מסית.

תשובה:

אדם שמסית את חבירו לעבוד כע"ז לו עצמו (למסית).

הסבר:

מי שמסית את חבירו לעבוד ע"ז חייב סקילה. בד"כ חיוב הסקילה הוא על עצם ההסתה ולא מותנה בכך שהמוסת אכן עבד ע"ז כתוצאה מההסתה. אולם לגבי אדם שהסית את חבירו לעבוד לו עצמו (למסית) נחלקו תנאים מה דינו. רבי מאיר מחייב (כמו כל מסית), ור' יהודה פוטר (סנהדרין סא.). מוסיפה הגמרא ואומרת, שאם המוסת אכן עבד, המסית חייב (וכמובן גם המוסת), אבל אם המוסת לא עבד, גם המסית פטור. מסבירה הגמרא שהסיבה שהמסית פטור, מפני שמלכתחילה לא מסתבר שהמוסת אכן יעבוד את המסית, כי הוא אומר לעצמו שחברו לא עדיף עליו ואין סיבה שהוא יעבוד את חבירו. בד"כ כאשר נחלקו ר' מאיר ור' יהודה, הלכה כר' יהודה, ולכן להלכה, המסית פטור מסקילה כל עוד המוסת לא עבד אותו. כך אכן פוסק הרמב"ם (הלכות ע"ז פ"ה ה"ה).

הערה: תוספות במקום (ד"ה "ומר סבר מסית לעצמו") מעלה אפשרות שאולי המחלוקת בגמרא בין ר"י לר"מ אינה לגבי על המסית אלא על המוסת. לפי הסבר זה, המסית חייב בכל מקרה על עצם הניסיון שלו להסית את חברו, ואילו לגבי הניסת שהביע הסכמה לעבוד את המסית נחלקו ר"י ור"מ. ר"מ מחייב סקילה על עצם הבעת ההסכמה, ואילו ר"י סובר שאין לייחס חשיבות להבעת ההסכמה כי הניסת רק לגלג על המסית (בניגוד למקרה שהמסית הסית לעבוד ע"ז, שבמקרה כזה הבעת ההסכמה היא קבלת הע"ז כאלוה).

הסבר זה מובא בתוספות כאפשרות שניה, אבל בהסברו הראשון מסביר תוספות לפי ההסבר שהבאתי, וכך כאמור גם פוסק הרמב"ם.

פרשה ללא הקדמות

בד"כ קוראים כל פרשה תחילה במנחה של שבת, אח"כ בשני ובחמישי, ורק אח"כ קוראים אותה בשבת. יש פרשה שלפעמים לא קוראים אותה לא במנחה של שבת ולא  בשני בחמישי. (תודה לרב יעקב ליבי על החידה).

הבהרה לחידה:

לא מדובר על שבת שבה קוראים שתי פרשות מחוברות ובשני וחמישי קוראים את תחילת הפרשה הראשונה בלבד, כי במקרה זה יש קריאה אחת שקוראים את תחילתה. מדובר על שבת שלא קוראים לפניה בכלל את הקריאה של השבת.

תשובה:

את פרשת בראשית מתחילים לקרוא רק לאחר שמחת תורה. אם שמחת תורה חלה ביום חמישי (או ביום שישי בחו"ל), לא קוראים אותה כלל לפני שבת.

הערה:

לכאורה אפשר לומר שזה לא לגמרי מדויק, כי בשמחת תורה, החתן תורה קורא את תחילת פרשת בראשית. אבל אני מתייחס רק לקריאה בשבת במנחה ובקריאת שני וחמישי שבהם קוראים רק את הפרשה הבאה. ובכלל, קריאת חתן בראשית היא רק מצד המנהג ולא מחוייבת כלל מעיקר הדין.

הפרשה שלא נשמעה

אדם הולך באופן קבוע לבית הכנסת בכל שבת, ובכ"ז הוא בדרך כלל מפספס שמיעה של אחת הפרשות בתורה. כיצד? (תודה לאריק הרץ על החידה).

הבהרות לחידה:

1 - לא מדובר על פרשת וילך שלפעמים נקראת לפני ר"ה ולפעמים אחרי ר"ה ולכן יתכן שבשנה קלנדרית מסוימת לא יקראו אותה בכלל ובשנה אחרת יקראו אותה פעמיים. (חידה זו כבר נשאלה בעבר תחת הכותרת הפרשה הנעלמת.)

2 - לא מדובר על אדם שעובר מבי"כ לבי"כ אחר עם מנהגי קריאה שונים. גם לא מדובר על אדם שעבר מחו"ל לא"י או להפך. האדם הולך לאותו בי"כ בכל שבת, ובכ"ז מפסיד כמעט תמיד שמיעה של אחת הפרשות.

תשובה:

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה היחידה שלא נקראת בשבת אלא בחג שמחת תורה. לפי הגדרת החידה "מיודעינו" הולך לבית הכנסת בכל שבת, ולכן בד"כ הוא לא יזכה לשמוע את קריאת פרשת וזאת הברכה, חוץ משנים שבהם שמחת תורה חל בשבת.

האם יש פטור מעונש בגלל "התיישנות"?

בד"כ אין בהלכה פטור מעונש בגלל "התיישנות". אדם שעבר עבירה יעמוד לדין גם אם חלפו שנים רבות מביצוע מעשה העבירה, ואם ימצא חייב הוא ייענש. אולם יש יוצא דופן אחד שבו לא יעמידו את עובר העבירה לדין לאחר פרק זמן מסוים. במה מדובר?

תשובה:

בן סורר ומורה

הסבר:

הגמרא אומרת שכל דינו של בן סורר ומורה מוגבל לתקופה מאד קצרה. מצד אחד אין אפשרות להעניש שום אדם לפני שהוא מביא שתי שערות (זהו השלב שהופך אותו למבוגר שחייב במצוות ובר-עונשין). מצד שני, דינו של בן סורר ומורה מוגבל עד שיקיף זקן התחתון (שלב בבשלות הגופנית שלו) או שלושה חודשים מבגרותו (המוקדם שבין השניים): "הקיף זקן אע"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג' חדשים אע"ג דלא הקיף" (סנהדרין סט.).

ומה קורה אם עשה את כל מעשיו לפני שהסתיימה התקופה ולא הוצא עדיין להורג? ובכן זה תלוי. אם עדיין לא נגמר דינו ובינתיים הסתיימה התקופה, הוא פטור מעונש ולא מעמידים אותו כלל לדין. לעומת זאת, אם כבר נגמר דינו לפני שהסתיימה התקופה, ניתן להוציא אותו להורג גם אם חלפו שנים רבות. "ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב." (סנהדרין עא:), וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ז ה"ט), ומוסיף הסבר מדוע אם נגמר דינו הוא נהרג: "שכל מי שנגמר דינו הרי הוא כהרוג, אין לו דם".

איזו מצוה ניתן לקיים רק ביום רביעי או חמישי?

1 - איזו מצוה ניתן לקיים רק ביום רביעי או חמישי?

2 - איזו ברכה ניתן לברך רק ביום רביעי? (את הברכה הזו מברכים במספר מצבים. אחד המצבים שבהם מברכים את הברכה, יכול להיות רק ביום רביעי).

תשובה:

1 - עירוב תבשילין

2 - ברכת החמה

הסבר:

1 - עירוב תבשילין עושים בערב חג, כאשר החג שצמוד לשבת מלפניה. אם החג חל ביום שישי, עושים עירוב ביום חמישי. אם החג חל בימים חמישי ושישי (ר"ה או יו"ט שני של גלויות) עושים את העירוב ביום רביעי.

2 - את ברכת החמה  מברכים כאשר השמש וכדור הארץ נמצאים במקום הזהה למקום בו היו בזמן שנבראו. מצב זה חוזר על עצמו פעם ב-28 שנה ביום רביעי. הברכה שמברכים היא "עושה מעשה בראשית". ברכה זו מברכים גם על ראיית ברק או תופעות טבע לא רגילות.

הערה: ברכת החמה מבוססת על בסיס הנחה שאורכה של שנת החמה הוא ¼365 ימים. חשבון זה הוא על פי "תקופת שמואל". (חשבון זה מקביל ללוח היוליאני שנהג בעבר בלוח הלועזי). אלא שלהלכה נקבעה "תקופת רב אדא" ולפיה בנוי הלוח שלנו כיום. (חשבון זה מקבילה ללוח הגרגוריאני שנוהג היום בלוח הלועזי). חשבון זה הוא הקרוב יותר לאורך השנה הידוע היום במדע. לפי זה, היחס בין כדור הארץ לשמש בזמן ברכת הלבנה שונה ממצבם בזמן הבריאה. בכ"ז נקבע בהלכה לברך את ברכת הלבנה לפי תקופת שמואל כי חשבון זה הוא פשוט יותר. להרחבה בנושא כאן וכאן.

 

בן שאיננו ראשון, ובכ"ז חייב בפדיון

כיצד יתכן שאשה ילדה פעם אחת ילד בריא ושלם. כעת היא יולדת פעם נוספת ומתברר שצריך לפדות אותו. (יש שתי אפשרויות, אבל בשתיהן מדובר במחלוקת ובשתיהן ההלכה שלא צריך לפדות אותו).

תשובה:

1 - הבן הראשון נולד בניתוח קיסרי ('יוצא דופן' בלשון הגמרא, כלומר הוא יצא דרך דופן הרחם).

2 - אשה גויה שילדה והתגיירה וילדה שוב לאחר שהתגיירה (או שפחה שילדה והשתחררה ואח"כ ילדה שוב).

הסבר:

1 - כפי שכתבתי בחידה הקודמת יוצא דופן אינו קדוש בבכורה, אלא שיש מחלוקת לגבי הבן שנולד אחריו. לדעת רבי שמעון, הבא אחריו קדוש בבכורה וחייב בפדיון (בכורות מז:). ההלכה כת"ק שהתינוק השני פטור (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הט"ז).

2 - יש מחלוקת במשנה לגבי אשה שילדה בהיותה גויה או שפחה ואח"כ התגיירה או השתחררה וילדה שוב: "ר' יוסי הגלילי אומר בכור לכהן, שנאמר 'פטר רחם בישראל', עד שיפטרו רחם בישראל". ההלכה כת"ק שהוא פטור (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הי"ד).

בן ראשון שפטור מפדיון הבן

כיצד יתכן שאשה ישראלית, יולדת את בנה הראשון לאב ישראלי, ובכ"ז לא נערך "פדיון הבן"? (שתי אפשרויות)

תשובה:

1 - הבן נולד בניתוח קיסרי ('יוצא דופן' בלשון הגמרא, כלומר הוא יצא דרך דופן הרחם).

2 - לפני שנולד התינוק הזה, האשה הייתה בהריון וההיריון הסתיים בהפלה.

הסבר:

1 - מכיוון שכתוב בתורה "פטר רחם" לומדים חז"ל שרק תינוק שיצא דרך פתח הרחם חייב בפדיון. לגבי התינוק שנולד אחריו יש מחלוקת במשנה (בכורות מז:). לדעת ת"ק גם השני פטור. לדעת רבי שמעון, השני חייב. ההלכה כת"ק שפטור (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הט"ז).

2 - הנפל כבר פתח את הרחם ולכן התינוק שנולד אחריו פטור מפדיון. לא כל הפלה פוטרת מפדיון. הכלל הוא: כל נפל שאמו טמאה לידה, הבא אחריו פטור מפדיון, וכל נפל שאין אמו טמאה לידה, הבא אחריו חייב בפדיון. (רמב"ם הלכות בִּכּוּרִים פי"א הי"ד).