אדם מפסיק לברך על ספירת העומר. מדוע?

אדם הקפיד לספור ספירת העומר בכל ערב, ובשלב מסויים הוא מפסיק לברך (לפי חלק מהדעות). מדוע?

תשובה:

קטן שהגדיל (נהיה בר-מצוה) באמצע ספירת העומר.

הערה:

כידוע, יש פוסקים שסוברים שכל ימי הספירה הם מצווה אחת, ולכן מי שלא ברך באחד הימים, לא יכול להמשיך לספור (בברכה). לשיטתם של פוסקים אלו אפשר לומר שקטן שהגדיל לא יספור בברכה (לאחר שהוא הגדיל) כי הספירה שהוא ספר עד עכשיו הייתה מדין חינוך בלבד והוא לא קיים את המצווה. כעת, לאחר שהגדיל הוא מחויב במצווה אבל אין לו רצף של חיוב.

יש פוסקים שחולקים וסוברים שכן צריך לספור בברכה, ולכן מי שזה נוגע לגביו כדאי שיבדוק את הנושא עם מורי הוראה.

בעל חיים שמופיע פעמיים ברשימת בעלי החיים הטמאים

מהו בעל החיים שמופיע פעמיים ברשימת בעלי החיים הטמאים? מדוע?

תשובה:

יש שני בעלי חיים שקרויים תנשמת.

אחד מהם הוא עוף והוא מופיע ברשימת העופות הטמאים: "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת, וְאֶת הָרָחָם" (ויקרא יא, יח).

השני הוא שרץ והוא מופיע ברשימת שמונת השרצים שמטמאים את מי שנוגע בהם לאחר מותם: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת" (ויקרא יא, כט-ל).

הערה:

לגבי זיהוי השרץ "תנשמת" יש מספר דעות: חולד, חפרפרת, חולדה, סלמנדרה, מרבה רגליים, שממית, זיקית וסרטן. (הרחבה בזיהוי התנשמת יש במאמרים של ד"ר משה רענן כאן כאן).

לגבי זיהוי העוף תנשמת. בפשטות מדובר על דורס הלילה הקרוי בימינו תנשמת (ראה בויקיפדיה), אולם ד"ר משה רענן מעלה אפשרות שמדובר על ועטלף חרקים כאן (בניגוד לעטלף הפירות שהוא ה"עטלף" שמוזכר בפסוק יט: "וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף").

מי מופיע פעמיים בפרקי שירה ומדוע?

כידוע ישנה ברייתא שנקראת "פרקי שירה". הברייתא של פרקי שירה מכילה בתוכה קטעי שירה אותם שרות כל הבריות והטבע כולו בשבח הקב"ה. מי מופיע שם פעמיים? מדוע?

תשובה:

זרזיר

הרחבה:

הברייתא של "פרקי שירה" מחולקת לששה פרקים. כל פרק עוסק בנושא אחר.

פרק ראשון - הטבע (שמים, ארץ, מדבר שדות ימים וכו')

פרק שני     - גרמי השמים וכל מה שקשור לרוחות ולגשמים

פרק שלישי - צומח

פרק רביעי  - עופות ודגים

פרק חמישי - בהמות ובחיות

פרק שישי   - שרצים (משום מה הכלבים מסיימים את הפרק הזה, למרות שלכאורה מקומם הטבעי הוא בפרק חמישי.)

 

הזרזיר מופיע גם בפרק רביעי וגם בפרק חמישי, אבל מדובר על שני סוגי בעלי חיים שנקראים באותו שם.

 

הזרזיר שבפרק רביעי הוא ציפור שיר, קרוב משפחה של העורב, כפי שרואים מהגמרא: "רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו" (בבא קמא צב:), ולכן מקומו בפרק הרביעי מיד אחרי העורב. (ראו בויקיפדיה כאן וכאן).

 

לעומת זאת, הזרזיר שבפרק חמישי הוא כנראה סוג של כלב ציד (זרזיר מתנים). הוא מופיע בספר משלי "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת. לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל. זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּו" (משלי ל' כ"ט-ל"א). מפסוק זה משמע שזרזיר מתנים הינו חיה מהירה וזה מתאים לכלב ציד. (ראו בויקיפדיה כאן שמדובר בגרייהאונד - מעל התמונה כתוב "זרזיר מתנים").

הערה:

המפרשים נחלקו לגבי זיהוי "זרזיר מתנים":

רש"י אומר "לא ידעתי מהו".

אבן עזרא מביא כמה אפשרויות: בעל חיים מהיר וקל רגלים שבעת הצורך יוכל טרפו (מתאים לכלב הציד), דבורים, נשר או תיש.

רלב"ג מפרש: "הוא כלב הדק מתנים שיוליכוהו הציידים לצוד" (בהחלט מתאים לכלב הציד.)

מצודת דוד: "הוא כלב הציידים שהוא דק במתניו כאילו חגור באזור, וירוץ קל מהר לצוד חיות בביטחון גדול ומצליח בדרכו".

בפירוש דעת מקרא מוסבר שמדובר על ציפור השיר ומביא שכך גם דעת הגר"א.

האבן עזרא על התורה כותב (ויקרא ד כ"ג): "והנשיא יקריב שעיר, והוא מטעם זרזיר מתנים או תיש כפירוש הגאון בפירוש משלי".

 

בכל אופן, ברור שבעל הברייתא של "פרקי שירה" סובר שמדובר על כלב הציד ולכן מקומו בפרק חמישי. אם אכן מדובר בסוג של כלב, מובן גם מיקומו אחרי הזאב והשועל, (למרות שהכלבים עצמם מופיעים, משום מה, בסוף פרק שישי).

 

אפשר גם לראות כאן על ההבחנה בין שני בעלי החיים, וכאן מאמר שדן בזיהוי זרזיר מתנים.

חידה לפרשת וירא

זה התחיל בהליכה אל הבלתי נודע והסתיים בהליכה אל הבלתי נודע,

בשתי פרשות, בשתי הקצוות,

ובתווך שמונה נוספים.

מוזכרים בפרקי אבות וכולם עברו בהצלחה.

תשובה:

במסכת אבות נאמר: "עשרה נשיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם" (ה' ג').

הניסיון הראשון בתחילת פרשת לך-לך "לך לך מארצך ... אל הארץ אשר אראך" (י"ב א').

הניסיון האחרון בסוף פרשת וירא "קח נא את בנך ... ולך לך אל ארץ המוריה ... על אחד ההרים אשר אמר אליך" (כ"ב ב').

בין הניסיון הראשון והניסיון האחרון יש שמונה ניסיונות נוספים.

הרחבה:

1 - לגבי הרשימה של כל הניסיונות יש מספר שיטות?

הפסוק / הניסיון	רמב"ם	ברטנורא
השלכתו לכבשן האש באור כשדים ע"י נמרוד (מדרש)	--	1
"לך לך מארצך" (י"ב א')	1	2
"ויהי רעב בארץ" (י"ב י')	2	3
"ותֻקח האשה בית פרעה" (י"ב ט"ו)	3	4
המלחמה נגד ארבעת המלכים (י"ד י"ד-ט"ו)	4	5
לקיחת הגר לאשה (ט"ז א'-ג')	5	--
ברית בין הבתרים שבו ה' הראה לו שעבוד מלכויות (ט"ו)	--	6
ברית המילה (י"ז י'-י"א)	6	7
לקיחת שרה לבית אבימלך (כ' ב')	7	8
גירוש הגר (כ"א י'-י"ד)	8	--
גירוש ישמעאל (כנ"ל)	9	9
עקידת יצחק (כ"ב)	10	10

 

2 - הרמב"ם לא מנה את השלכת אברהם לכבשן האש כי הוא לא מפורש בתורה.

3 - לפי ברטרנורא, שמונה גם את השלכתו לכבשן האש, הניסיון של ההליכה לא"י איננו הניסיון הראשון.

שור שהיה מתכוון לחבירו

כתוב במשנה "שור שהיה מתכוון לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה ..." (בבא קמא פ"ה מ"ד).

ממשנה זו יש לכאורה קושיה על משפט מפורסם שאמר רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה.

מה המשפט שאמר אבן עזרא ומה הקושיה?

רמז:

הקושיה היא מהמילה "חבירו".

תשובה:

בפרשת משפטים כתוב: "וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ..." (שמות כ"א ל"ה). נשאלת השאלה למי מתכוונת התורה במילה 'רעהו'. או במילים אחרות, מיהו הרֵעַ ושל מי הוא רֵעַ?

בפשטות כוונת התורה היא שבעל השור הניזק הוא רעהו של בעל השור המזיק. כלומר, שור של איש, נגח שור של רעהו.

אלא שבן זוטא (פרשן קראי שקדם לאבא עזרא) פירש שהשור הניזק הוא רעהו של השור המזיק.

אבן עזרא דוחה בחריפות את פירושו של בן זוטא. תחילה הוא מוכיח מחלקו הראשון של הפסוק ששם חייבים לפרש שהכוונה היא שור של איש, ולכן, בצורה מקבילה צריכים לפרש בחלקו השני של הפסוק שהכוונה היא שור של רעהו. טענה שניה של אבן עזרא היא שהמושג רע לא תופס לגבי בעלי חיים (אלא רק לגבי בני אדם). טענה זו הוא כותב בלשון עוקצנית כלפי בן זוטא "ואין לשור רע, רק בן זוטא לבדו".

לכאורה מהמשנה שלנו קשה על אבן עזרא, שהרי המשנה אומרת "שור שהתכוון לחבירו", כלומר שהשור השני הוא חבירו של השור הראשון.

הערה:

אפשר אולי לתרץ שיש הבדל בין 'רע' לבין 'חבר'. המלה חבר באה במשמעות של חיבור.  חבר הוא מי שיש לו קשר כלשהו עם אחרים. קשר זה יכול להיות גם בן שני שוורים. רֵע, לעומת זאת, משמש לציון ידידות רצינית יותר ומרמז על קשר עמוק יותר שלא קיים אצל השור. (תודה לגלעד הרשושנים על התירוץ).

 

זוגות בפיוט אחד מי יודע

בפיוט "אחד מי יודע" יש 5 זוגות שקשורים אחד לשני.

4 מתוכם מספרים עוקבים (צמודים) ואחד לא במספרים עוקבים.

2 מתוכם הם בסדר שתואם את הסדר הטבעי וההגיוני, 2 מתוכם הם בסדר הפוך מהסדר הטבעי וההגיוני, ובאחד הזוגות אין משמעות לסדר.

תשובה:

שני לוחות הברית / עשרה דיבריא          : מספרים לא עוקבים - סדר טבעי (בשני הלוחות רשומים עשרת הדברות)

שלושה אבות / ארבע אמהות                  : מספרים עוקבים      - אין משמעות לסדר

חמישה חומשי תורה / שישה סדרי משנה: מספרים עוקבים      - סדר טבעי (קודם תורה שבכתב ואח"כ תורה שבע"פ)

שמונה ימי מילה / תשעה ירחי לידה        : מספרים עוקבים      - סדר הפוך (המילה באה אחרי הלידה)

אחד עשר כוכביא / שנים עשר שיבטיא    : מספרים עוקבים      - סדר הפוך (הכוכבים מייצגים את השבטים)

פלגס

מה זה 'פלגס' ומהם הדינים שלו?

תשובה:

כבש מתום שנה ללידתו, ועד תום שלושים יום בשנתו השניה (פרה פ"א מ"ג).

 

הערות:

כאשר כתוב בתורה שצריך להקריב 'כבש' הכוונה היא עד גיל שנה. כאשר כתוב 'איל' הכוונה היא למעלה מבן שנה וחודש. מבן שנה עד שנה וחודש הריהו קרוי 'פלגס'. בשלב זה הוא כבר יצא מגדר של 'כבש' אבל עדיין אינו 'איל' ולכן אינו כשר להקרבה לא בתור 'כבש' ולא בתור 'איל'. גם מי שנדר להביא לקרבן כבש או איל, והביא פלגס, לא יצא ידי חובתו, מפני שפלגס הוא בריה בפני עצמה. לעומת זאת אפשר להקריב פלגס בתור קורבן נדבה. במקרה כזה הבעלים צריך להביא נסכים של איל (חולין כ"ג:).

'פלגס' היא מילה יוונית, שמשמעה: נער מתבגר שיצא מימי הילדות ועדיין לא בא לכלל בחרות. ויש מבארים שהמילה "פלגס" גזורה מן הלשון: פלג גס, כלומר: חצי שיעור גדלות.