יום ראשון, 10 ביוני 2018

שמות בתנ"ך שנתנו גם לזכר וגם לנקבה

שמות בתנ''ך שניתנו גם לזכר וגם לנקבה (תודה לאסף אזולאי על החידה ועל חלק מהפתרון הראשון)

תשובה:

יש מספר שמות. להלן הרשימה:

שם

מספר

מיקום

זכר/נקבה

הערה

אֲבִיָּה

1

דברי הימים א' ז ח

זכר

נכדו של בנימין - בנו של בכר

 

2

דברי הימים א' ב כד

נקבה

אשת חצרון (בן פרץ)

 

3

שמואל א' ח ב

זכר

בנו השני של שמואל הנביא

 

4

דברי הימים א' כד י

זכר

ראש בית אב של כוהנים בימי דוד

 

5

דברי הימים א' ג י

זכר

מלך יהודה - בנו של רחבעם

נקרא גם אֲבִיָּם (מלכים א' יד לא)

 

6

מלכים א' יד א

זכר

בנו של  ירבעם (הראשון)

 

7

דברי הימים ב' כט א

נקבה

אמו של חזקיהו

נקראת גם אֲבִי (מלכים ב' יח ב)

 

8

נחמיה י ח

זכר

מהכוהנים שעלו מבבל עם זרובבל

מְהֵיטַבְאֵל

1

בראשית לו לט

נקבה

אשת הדד מלך ארם

 

2

נחמיה ו י

זכר

זקנו של שמעיה, שונאו של נחמיה

מַעֲכָה

1

בראשית כב כד

זכר

בן נחור

 

2

שמואל ב' ג ג

נקבה

מנשי דוד - אמו של אבשלום

 

3

מלכים א' ב לט

זכר

אביו של אכיש מלך גת

נקרא גם מָעוֹךְ (שמואל א כז ב)

 

4

מלכים א' טו ב

נקבה

אמו של אֲבִיָּם (מלך יהודה)

 

5

דברי הימים א' ב מח

נקבה

פילגשו של כלב

 

6

דברי הימים א' ז טו-טז

נקבה

אשתו של מכיר (בן מנשה)

 

7

דברי הימים א יא מג

זכר

אביו של חנן, מגיבורי דוד

 

8

דברי הימים א' כז טז

זכר

אביו של שפטיהו, ראש בית אב בימי דוד

מִרְיָם

1

 

נקבה

אחות משה

 

2

דברי הימים א' ד יז

זכר

מזרע יהודה (לפי הרד"ק ולפי בעל המצודות מדובר בזכר)

עֵיפָה

1

בראשית כה ד

זכר

בן מדין

 

2

דברי הימים א' ב מו

נקבה

פילגשו של כלב

 

3

דברי הימים א' ב מז

זכר

בנו של יָהְדָּי (איש משבט יהודה)

תִּמְנָע

1

בראשית לו יב

נקבה

פילגשו של עשו

 

2

בראשית לו מ

זכר

מאלופי אדום

 

יום שישי, 2 בפברואר 2018

פטור מעונש בגלל שהנוגע בדבר לא הגיש תלונה

יש 2 עדים כשרים שמעידים שאדם עבר על איסור שחייבים עליו מיתה, אבל הוא נפטר מעונש כי הנוגע בדבר לא הגיש תלונה.

רמז:

כדי לחייב מיתה, יש צורך ששני נוגעים בדבר יגישו תלונה.

תשובה:

בן סורר ומורה

הסבר:

כתוב בתורה: "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ". (דברים כא יט)

על סמך פסוק זה אומרת המשנה: "היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיהו שניהם רוצים". (סנהדרין פרק ח משנה ד).

וכן פוסק הרמב"ם: "היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו אביו ואמו" (הלכות ממרים פ"ז ה"י).

אפילו אם אביו ואמו הביאו אותו לבית דין, אבל לפני שגמר דינו הם התחרטו הוא נפטר מעונש. כפי שכותב הרמב"ם: "ואם מחלו לו אביו ואמו קודם שיגמר דינו פטור" (שם ה"ח)

יום חמישי, 23 בנובמבר 2017

אדם עובר עבירה וגורם לאדם אחר להתחייב מיתה

כיצד יתכן שאדם עובר עבירה וגורם לאדם אחר להתחייב מיתה?
הערות:
1 - לא מדובר על אדם שהעיד עדות שקר כנגד חבירו. (במקרה זה האדם שהעידו נגדו לא חייב מיתה מצד האמת.)
2 - לא מדובר על אדם שבא על אשת איש או עריות. (במקרה זה, גם האשה עברה בעצמה את העבירה, אם כי באופן פסיבי.)
3 - מדובר על חיוב מיתה בבית דין.
רמז 1:
האדם השני לא מתחייב מיתה רק בגלל המעשה של חבירו. הוא בעצמו עשה לפני כן איסור, אבל עדיין לא התחייב מיתה לפני האיסור שעשה חבירו.
רמז 2:
החידה קשורה ללאו של  מסית.
תשובה:
אדם שמסית את חבירו לעבוד כע"ז לו עצמו (למסית).
הסבר:
מי שמסית את חבירו לעבוד ע"ז חייב סקילה. בד"כ חיוב הסקילה הוא על עצם ההסתה ולא מותנה בכך שהמוסת אכן עבד ע"ז כתוצאה מההסתה. אולם לגבי אדם שהסית את חבירו לעבוד לו עצמו (למסית) נחלקו תנאים מה דינו. רבי מאיר מחייב (כמו כל מסית), ור' יהודה פוטר (סנהדרין סא.). מוסיפה הגמרא ואומרת, שאם המוסת אכן עבד, המסית חייב (וכמובן גם המוסת), אבל אם המוסת לא עבד, גם המסית פטור. מסבירה הגמרא שהסיבה שהמסית פטור, מפני שמלכתחילה לא מסתבר שהמוסת אכן יעבוד את המסית, כי הוא אומר לעצמו שחברו לא עדיף עליו ואין סיבה שהוא יעבוד את חבירו. בד"כ כאשר נחלקו ר' מאיר ור' יהודה, הלכה כר' יהודה, ולכן להלכה, המסית פטור מסקילה כל עוד המוסת לא עבד אותו. כך אכן פוסק הרמב"ם (הלכות ע"ז פ"ה ה"ה).
הערה: תוספות במקום (ד"ה "ומר סבר מסית לעצמו") מעלה אפשרות שאולי המחלוקת בגמרא בין ר"י לר"מ אינה לגבי על המסית אלא על המוסת. לפי הסבר זה, המסית חייב בכל מקרה על עצם הניסיון שלו להסית את חברו, ואילו לגבי הניסת שהביע הסכמה לעבוד את המסית נחלקו ר"י ור"מ. ר"מ מחייב סקילה על עצם הבעת ההסכמה, ואילו ר"י סובר שאין לייחס חשיבות להבעת ההסכמה כי הניסת רק לגלג על המסית (בניגוד למקרה שהמסית הסית לעבוד ע"ז, שבמקרה כזה הבעת ההסכמה היא קבלת הע"ז כאלוה).
הסבר זה מובא בתוספות כאפשרות שניה, אבל בהסברו הראשון מסביר תוספות לפי ההסבר שהבאתי, וכך כאמור גם פוסק הרמב"ם.

יום חמישי, 19 באוקטובר 2017

פרשה ללא הקדמות

בד"כ קוראים כל פרשה תחילה במנחה של שבת, אח"כ בשני ובחמישי, ורק אח"כ קוראים אותה בשבת. יש פרשה שלפעמים לא קוראים אותה לא במנחה של שבת ולא  בשני בחמישי. (תודה לרב יעקב ליבי על החידה).
הבהרה לחידה:
לא מדובר על שבת שבה קוראים שתי פרשות מחוברות ובשני וחמישי קוראים את תחילת הפרשה הראשונה בלבד, כי במקרה זה יש קריאה אחת שקוראים את תחילתה. מדובר על שבת שלא קוראים לפניה בכלל את הקריאה של השבת.
תשובה:
את פרשת בראשית מתחילים לקרוא רק לאחר שמחת תורה. אם שמחת תורה חלה ביום חמישי (או ביום שישי בחו"ל), לא קוראים אותה כלל לפני שבת.
הערה:
לכאורה אפשר לומר שזה לא לגמרי מדויק, כי בשמחת תורה, החתן תורה קורא את תחילת פרשת בראשית. אבל אני מתייחס רק לקריאה בשבת במנחה ובקריאת שני וחמישי שבהם קוראים רק את הפרשה הבאה. ובכלל, קריאת חתן בראשית היא רק מצד המנהג ולא מחוייבת כלל מעיקר הדין.

יום שישי, 13 באוקטובר 2017

הפרשה שלא נשמעה

אדם הולך באופן קבוע לבית הכנסת בכל שבת, ובכ"ז הוא בדרך כלל מפספס שמיעה של אחת הפרשות בתורה. כיצד? (תודה לאריק הרץ על החידה).

הבהרות לחידה:

1 - לא מדובר על פרשת וילך שלפעמים נקראת לפני ר"ה ולפעמים אחרי ר"ה ולכן יתכן שבשנה קלנדרית מסוימת לא יקראו אותה בכלל ובשנה אחרת יקראו אותה פעמיים. (חידה זו כבר נשאלה בעבר תחת הכותרת הפרשה הנעלמת.)

2 - לא מדובר על אדם שעובר מבי"כ לבי"כ אחר עם מנהגי קריאה שונים. גם לא מדובר על אדם שעבר מחו"ל לא"י או להפך. האדם הולך לאותו בי"כ בכל שבת, ובכ"ז מפסיד כמעט תמיד שמיעה של אחת הפרשות.

תשובה:

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה היחידה שלא נקראת בשבת אלא בחג שמחת תורה. לפי הגדרת החידה "מיודעינו" הולך לבית הכנסת בכל שבת, ולכן בד"כ הוא לא יזכה לשמוע את קריאת פרשת וזאת הברכה, חוץ משנים שבהם שמחת תורה חל בשבת.

יום שני, 9 באוקטובר 2017

האם יש פטור מעונש בגלל "התיישנות"?

בד"כ אין בהלכה פטור מעונש בגלל "התיישנות". אדם שעבר עבירה יעמוד לדין גם אם חלפו שנים רבות מביצוע מעשה העבירה, ואם ימצא חייב הוא ייענש. אולם יש יוצא דופן אחד שבו לא יעמידו את עובר העבירה לדין לאחר פרק זמן מסוים. במה מדובר?

תשובה:

בן סורר ומורה

הסבר:

הגמרא אומרת שכל דינו של בן סורר ומורה מוגבל לתקופה מאד קצרה. מצד אחד אין אפשרות להעניש שום אדם לפני שהוא מביא שתי שערות (זהו השלב שהופך אותו למבוגר שחייב במצוות ובר-עונשין). מצד שני, דינו של בן סורר ומורה מוגבל עד שיקיף זקן התחתון (שלב בבשלות הגופנית שלו) או שלושה חודשים מבגרותו (המוקדם שבין השניים): "הקיף זקן אע"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג' חדשים אע"ג דלא הקיף" (סנהדרין סט.).

ומה קורה אם עשה את כל מעשיו לפני שהסתיימה התקופה ולא הוצא עדיין להורג? ובכן זה תלוי. אם עדיין לא נגמר דינו ובינתיים הסתיימה התקופה, הוא פטור מעונש ולא מעמידים אותו כלל לדין. לעומת זאת, אם כבר נגמר דינו לפני שהסתיימה התקופה, ניתן להוציא אותו להורג גם אם חלפו שנים רבות. "ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב." (סנהדרין עא:), וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ז ה"ט), ומוסיף הסבר מדוע אם נגמר דינו הוא נהרג: "שכל מי שנגמר דינו הרי הוא כהרוג, אין לו דם".